ע"ע 55009-02-11

תקציר

פסק הדין מתייחס למחלוקת בין מעסיק לעובדים לשעבר בנוגע לאי המצאת טופס 106 על ידי המעסיק, הדרוש לעובדים לצורך קבלת החזרי מס. העובדים הגישו תביעה נגד המעסיק, ובית הדין האזורי בבאר שבע פסק לטובת העובדים והורה למעסיק להמציא את הטפסים. לאחר מכן ניסה המעסיק לערער על פסק דין זה, אך החמיץ את המועד האחרון להגשת ערעור. עורך הדין של המעסיק טען כי אינו מודע לכללים הפרוצדורליים החלים על בתי הדין לעבודה, שהביאו להחמצת המועד. המעסיק טען כי הערעור מעלה סוגיה שיפוטית, שצריכה להידון על ידי בית הדין, וביקש הארכת מועד. המשיבים התנגדו לבקשה זו, בנימוק של חוסר שקידה וחוסר תום לב מצד המעסיק. בית הדין קבע כי הטעות שנעשתה על ידי עורך הדין של המעסיק לא היוותה סיבה מיוחדת להארכת המועד, שכן ניתן היה לגלות אותה בנקל באמצעות בדיקה שגרתית של התקנות הרלוונטיות. יתר על כן, בית הדין מצא כי התנהלות המעסיק לאורך המשפט מעידה על חוסר תום לב, שכן הם העלו את טענת הסמכות רק לאחר מתן פסק הדין, למרות שהכיר קודם לכן בסמכותו של בית הדין. בית הדין בחן גם את סיכויי הצלחת ערעור המעסיק לגופו ומצא אותם מזעריים, שכן סמכותם המהותית של בתי הדין לעבודה בסכסוך ברורה. לפיכך, הבקשה להארכת מועד להגשת ערעור נדחתה, והמעסיק חויב בהוצאות המשיבים.