פ"א 29747-03-19

תקציר

ערעור הוגש על פסק דינו של בית משפט השלום בעכו בעניין כתב אישום בגין בנייה ושימוש בבניין מגורים ללא היתר. הבניין המדובר, הממוקם בטמרה, השתרע על שטח כולל של 483 מ"ר על פני שלוש קומות. המשיב, שהיה אחד מבעלי הקרקע, קיבל צו הפסקה מינהלי אך המשיך בעבודות הבנייה בניגוד לצו. בית משפט קמא הטיל עליו ארבעה חודשי מאסר על תנאי, קנס בסך 50,000 ₪, כפל דמי בניה, היטל השבחה והתחייבות כספית בסך 10,000 ₪. כמו כן הוצאו צו הריסה וצו איסור שימוש, שייכנסו לתוקף בתוך שנה. המערערת טענה כי הקנס אינו מספק ויש להגדילו ל-120,000 ₪, כי יש להכפיל את היטל ההשבחה ולהגדיל משמעותית את סכום ההתחייבות הכספית. בית המשפט שמע טיעונים משני הצדדים. בא כוח המשיב הדגיש את מצבה התכנוני של הקרקע, שיועדה למגורים, ואת העיכוב באישור תכנית מפורטת למרות שתכנית המתאר הכוללנית אושרה בשנת 2013. עוד צוין כי המשיב הודה בהזדמנות הראשונה, ובכך חסך זמן שיפוטי, ואין לו הרשעות קודמות. המערער התייחס לחומרת העבירה, להיקף הבנייה ולהפרת צו ההפסקה, והדגיש את הצורך בעונש מרתיע. בית המשפט הכיר בכך שבית משפט קמא לא קבע את מתחם העונש ההולם, אך בחן את התוצאה הסופית של הענישה. בית המשפט קיבל את טענת המערער כי הקנס שהוטל אינו מרתיע דיו והגדיל אותו ל-90,000 ₪, שישולמו בתשלומים. עוד קבע בית המשפט כי על המשיב לחתום על התחייבות כספית בסך 90,000 ₪. עם זאת, בית המשפט לא מצא לנכון להתערב בהחלטתו של בית משפט קמא בעניין היטל ההשבחה וההתחייבות הכספית, ומצא בהם הצדקה סבירה. בסופו של דבר, הערעור התקבל באופן חלקי, כאשר סכומי הקנס וההתחייבות הכספית גדלו, בעוד היטל ההשבחה ושאר רכיבי העונש נותרו ללא שינוי.