בג"צ 5675/04

תקציר

בשנת 2004 הוגשו עתירות רבות נגד החלטת היועץ המשפטי לממשלה, מני מזוז, שלא להעמיד לדין את ראש ממשלת ישראל אריאל שרון ואת בנו גלעד שרון בגין האשמות בשוחד הקשורות לאיש העסקים דוד אפל, בנימוק שאין די ראיות. החקירה, שנמשכה שנים וכללה האזנות סתר נרחבות, בחנה פעילויות מושחתות פוטנציאליות הקשורות לעסקיה של אפל כמו פרויקט "האי היווני" וקרקעות ליד לוד. למרות שגורמים משפטיים בכירים, לרבות פרקליט המדינה דאז, המליצו תחילה להעמיד לדין על סמך ראיות קיימות, היועץ המשפטי לממשלה, לאחר שהקים צוות מיוחד, הגיע למסקנה כי אין סיכוי סביר להשיג הרשעה. מסקנה זו הושגה לאחר בחינה מעמיקה בשל רגישותו הפוליטית של התיק, המשקפת עיקרון רחב יותר לפיו היועץ המשפטי לממשלה מחזיק בסמכות בלעדית להחליט על הגשת כתבי אישום נגד ראש ממשלה מכהן, משמע אחריות מוגברת וזהירות. בית המשפט בחן את כל ההיבטים הפרוצדורליים ואת עדויות המומחה, ובסופו של דבר בחר שלא להתערב בהחלטת היועץ המשפטי לממשלה, תוך הכרה באיזון המורכב בין שיקול הדעת של התביעה לבין הביקורת השיפוטית. חוות הדעת החולקת של השופט מ' חשין הדגישה את הצורך בחשיפת ראיות נוספות כדי להבטיח הליך הוגן, ומשקפת את המתח המובנה באיזון בין אמות מידה ראייתיות לבין חומרת העמדתו לדין של ראש ממשלה מכהן. לפיכך, העתירות נדחו, תוך חיזוק עקרון אי ההתערבות אלא אם ההחלטות חורגות באופן משמעותי משיקול הדעת הסביר.