תאד"מ 26479-04-23

תקציר

## ניתוח משפטי של פסק דין בתאד"מ 26479-04-23 **מבוא** פסק דין זה, שניתן בבית משפט השלום בפתח תקווה על ידי כבוד הרשם הבכיר איתי שרון, עוסק בתביעה כספית בסדר דין מהיר, שהוגשה על ידי חברת הביטוח "שומרה" נגד "נתיבי ישראל – החברה הלאומית לתשתיות תחבורה בע"מ". התביעה הוגשה בעקבות נזק שנגרם לרכב מבוטח של התובעת, כתוצאה מאיבוד שליטה על הכביש עקב שלולית מים. השאלה המרכזית שנדונה היא האם על הנתבעת, האחראית על תחזוקת הכבישים, לשאת בנזק שנגרם. **רקע עובדתי ותמצית טענות הצדדים** התובעת טענה כי רכב מבוטח שלה איבד שליטה על הכביש ופגע בקיר ההפרדה, כתוצאה משלולית מים הנוצרה עקב היעדר מערכת ניקוז נאותה או תחזוקה לקויה. הנתבעת, לעומתה, טענה לדחיית התביעה, תוך שהיא מעלה מגוון טענות, ביניהן: כתב תביעה לאקוני, היעדר מסמכים מהותיים, היעדר קשר סיבתי, וחובת זהירות סבירה מצדה. הנתבעת הדגישה את פעולותיה התחזוקתיות, לרבות סיורים יזומים ומוקד דיווחים, וציינה כי צוות סיור שהגיע למקום האירוע לא איתר מפגע. **מסגרת דיונית ועיקרי הדין** בית המשפט ביסס את הכרעתו על עקרונות דיני הנזיקין, ובפרט על עוולת הרשלנות. נקבע כי כדי להוכיח רשלנות, על התובע להראות: 1. **חובת זהירות מושגית וקונקרטית:** על הגורם האחראי לתחזוקת הדרך (במקרה זה, נתיבי ישראל) מוטלת חובת זהירות מושגית וקונקרטית כלפי ציבור המשתמשים בדרך. חובה זו מחייבת אותו לדאוג לתקינות הדרך, לטפל ולהסיר מפגעים. 2. **הפרת חובת זהירות:** לא כל מפגע או מכשול בדרך מוביל בהכרח לאחריות. על התובע להראות שהגורם המופקד על הדרך חרג מרמת הזהירות הראויה, למשל, אם ידע על המפגע ולא נקט באמצעים סבירים למניעתו או סילוקו. 3. **קשר סיבתי:** יש להוכיח קשר סיבתי בין ההפרה הנטענת לנזק שנגרם. **הכרעת בית המשפט והנימוקים** בית המשפט דחה את התביעה, תוך נימוקים כדלקמן: * **אי-הוכחת חריגה מחובת זהירות:** בית המשפט לא שוכנע כי הנתבעת חרגה מחובת הזהירות המוטלת עליה. * **טיפול במפגע:** הדיווחים הראשונים על המפגע התקבלו במוקדם בבוקר האירוע, והנתבעת טיפלה בו תוך פחות משעה וחצי ממועד קבלת הקריאה. בנסיבות אלו, נקבע כי לא נחזה שהנתבעת חרגה מחובת הזהירות ביחס לטיפול במפגע. * **מניעת מפגע מבעוד מועד:** הנתבעת הציגה דוחות סיורים ועבודות הכנה לחורף, המעידים על קיום סיורים וביצוע בדיקות של מערכות הניקוז במקטע הרלוונטי בימים הסמוכים לאירוע. לא נמצאה הוכחה לכך שהנתבעת הייתה מודעת למפגע מבעוד מועד ולא פעלה למניעתו. * **גורם הסתימה:** גם אם נניח שהסתימה נגרמה על ידי ניילון, כפי שהועלה מעדות עד הנתבעת, בית המשפט לא מצא שהיעדר תיעוד כתוב לכך, או שהעדות נחשבת עדות שמיעה, פוגע באמינות הנתבעת. זאת, נוכח הוכחותיה על ביצוע עבודות הכנה, סיורים וטיפול מהיר במפגע. * **שלולית מים כמפגע:** בית המשפט חזר על הלכה קיימת לפיה הימצאות אקראית של מים בכביש אינה בהכרח בגדר מפגע. על התובע להראות כי מדובר בכמות משמעותית של מים, שאינה בגדר תופעה מוכרת וניתנת לצפייה. במקרה זה, בית המשפט לא שוכנע כי התובעת הוכיחה זאת. * **היעדר תיעוד:** התובעת ובעלה, שנכחו במקום, לא תיעדו את השלולית באופן המעיד על גודלה וחומרתה. כמו כן, לא זומן להעיד נהג נוסף שרכבו נפגע, ואשר יכול היה לאשש את טענת השלולית. * **הכרה בבעיית ניקוז:** נהגת התובעת עצמה העידה כי מדובר באזור "שיש בעיית ניקוז שם תמיד", דבר המחזק את הטענה כי מדובר בתופעה מוכרת שיש להיערך אליה. * **חובת הזהירות של הנהג:** בית המשפט הדגיש כי קיומו של מפגע אינו פוטר את הנהג מחובתו לנקוט בכללי זהירות. במקרה זה, נהגת התובעת נהגה בשעת חשיכה, בכביש ללא תאורה, בכביש מתעקל, ובזמן ירידת גשם, באזור שבו הייתה מודעת לבעיות ניקוז. היא לא זכרה את מהירות נסיעתה ולא האטה למרות התנאים. כמו כן, עלתה אי-בהירות לגבי האם ביצעה עקיפה. כל אלו מצביעים על כך שנהגת התובעת לא נקטה בזהירות הנדרשת. **החידוש המשפטי ו/או הדגשים בפסק הדין** פסק הדין מדגיש מספר נקודות חשובות: 1. **נטל ההוכחה על התובע:** פסק הדין ממחיש שוב כי נטל הוכחת יסודות עוולת הרשלנות, לרבות חריגה מחובת זהירות וקשר סיבתי, מוטל על התובע. לא די בטענה כי נגרם נזק כתוצאה ממפגע בכביש. 2. **פרשנות "מפגע":** פסק הדין מחזק את הפרשנות המצמצמת של "מפגע" בנוגע לשלוליות מים. לא כל כמות מים בכביש תחשב מפגע שעל הנתבעת אחראית לו. יש להוכיח שהמים מהווים חריגה מהנורמה ואינם ניתנים לצפייה. 3. **סבירות פעולות הנתבעת:** בית המשפט בחן את סבירות פעולות הנתבעת לאור הנסיבות, לרבות תדירות הסיורים, פעולות ההכנה לחורף, ומהירות התגובה לדיווח. כל עוד פעולות אלו עומדות בסטנדרט סביר, לא תיקבע רשלנות. 4. **התנהגות הנהג:** פסק הדין שם דגש רב על אחריותו של הנהג, גם כאשר קיים מפגע. נהיגה בתנאים קשים, במודעות לבעיות תחזוקה, ללא נקיטת אמצעי זהירות הולמים, יכולה להוביל לדחיית התביעה כנגד הגורם האחראי על הכביש. 5. **הוכחת רשלנות במקרה של כשל בניקוז:** פסק הדין מלמד כי גם במקרים של כשל בניקוז, על התובע להוכיח כי הכשל נבע מרשלנות הנתבעת, ולא רק מתופעה אקראית או חוסר יכולת למנוע הכל. **סיכום** פסק הדין קבע כי התובעת לא הרימה את הנטל להוכיח את יסודות עוולת הרשלנות נגד נתיבי ישראל. הן ביחס לחובת הזהירות של הנתבעת והן ביחס לחובת הזהירות של נהגת התובעת, נקבע כי לא הוכחה עילה לחיוב הנתבעת בנזק. כתוצאה מכך, התביעה נדחתה, והתובעת חויבה בהוצאות הנתבעת.