תלה"מ 21808-02-19

תקציר

פסק דין זה דן בשלוש תביעות הנוגעות לסכסוך רכושי בין בני זוג גרושים. האישה, התובעת, תבעה את זכויותיה בנכס בהתבסס על טענותיה לשיתוף או השבחה ספציפיים של הנכס ולהשקעה כספית בו. כמו כן תבעה תשלומי מזונות מבעלה לשעבר, הנתבע, עד לקבלת גטיה. הנכס המדובר היה בבעלות הנתבע לפני הנישואין ונשאר על שמו לאורך כל הדרך. בני הזוג חתמו על הסכם ממון הקובע כי כל הנכסים שהיו בבעלות כל אחד מבני הזוג לפני הנישואין יישארו נכסיהם הנפרדים. הסכם זה לא אושר על ידי שופט ולכן לא היה לו כל תוקף משפטי מחייב. בית המשפט בחן האם הייתה כוונה לחלוק בנכס ומצא כי לא הוכחו טענות התובעת בדבר שיתוף ספציפי בנכס או עליית ערך כלשהי. התובע לא הביא ראיות מספיקות להשקעה כספית כלשהי בנכס או לעבודה פיזית משמעותית שהושקעה בבנייתו ובהשבחתו. גרסת הנתבעת לאירועים הייתה בדרך כלל מועדפת, ובית המשפט מצא כי טענות התובעת ומשפחתה לתשלום במזומן עבור הנכס אינן אמינות. לפיכך, נדחתה התביעה לזכויות קניין או החזר תרומות כספיות כלשהן. באשר לתביעת המזונות, מצא בית המשפט כי הנתבע ביקש מהתובע לעזוב את ביתם המשותף ולכן אינו יכול לפטור עצמו מתשלום מזונות על פי הסכם הממון. עם זאת, בית המשפט מצא כי התובעת לא הוכיחה כי בני הזוג חיו ברמת חיים גבוהה במהלך נישואיהם, וכי יש לה כושר השתכרות. לפיכך, קבע בית המשפט כי הנתבע אינו אחראי לתשלום מזונות כלשהם לתובע. משכך, נדחו תביעותיה של התובעת בשני המקרים (רע"פ 21769-02-19 ורע"פ 21808-02-19), והיא חויבה לשלם לנתבעת הוצאות משפט בסך 25,000 ₪. ניתן לפרסם פסק דין זה תוך השמטת שמות ופרטים מזהים, והמזכירות תשלח את פסק הדין ותסגור את התיקים.