ב"ל 35903-01-20

תקציר

התיק סובב סביב תביעה שהגיש רופא שיניים, התובע, שלקה בשבץ מוחי ביום 29.1.2019, וביקש להכיר בו כתאונת עבודה. החברה של התובעת עצמה הכחישה את טענותיה. הטענה המרכזית הייתה הקשר הסיבתי בין אירוע עבודה חריג – ביקור פתע של לקוחה מתעללת – לבין השבץ המוחי שלקתה בו באותו יום. בית המשפט מינה מומחה נוירולוגי שיקבע קשר סיבתי זה. המומחה הגיע למסקנה כי האירוע המוחי לא נגרם כתוצאה מאירוע העבודה, כפי שאירע לפני האירוע האמור, בהתבסס על מסמכים רפואיים המצביעים על כך שהתובע חווה תסמינים בשעה 7 בבוקר, לפני אירוע העבודה בשעה 8 בבוקר. המומחה זיהה גם גורמי סיכון נוספים, כגון הרקע הקרדיולוגי של התובע ומחלת לב בשם PFO. התובעת ערערה על נכונות הרשומות הרפואיות וטענה כי האירוע המוחי נגרם כתוצאה מאירוע העבודה, אך בית המשפט דחה את טענותיה ומצא את הרישומים אמינים. השופט השתכנע מחוות דעתו של המומחה, שהתבססה על העובדות והראיות הרפואיות המוסכמות, לרבות הרשומות הרפואיות השנויות במחלוקת מיום האירוע. לפיכך נדחתה התביעה, והשופט קבע כי השבץ המוחי לא היה קשור לעבודה. לשני הצדדים הייתה זכות לערער על ההחלטה תוך 30 יום מיום קבלת פסק הדין. פסק הדין ניתן בהיעדרם של הצדדים, ללא צו להוצאות בשל אופיו הביטחוני של ההליך.