ע"א 8737/00

תקציר

בסכסוך המשפטי בין המשיבים לבין המערערת, רכשו המשיבים קוטג'ים על בסיס תשקיף שיווקי שהצביע על כך שייבנו 22 יחידות דיור, כאשר שטח סמוך יוגדר כשטח פנוי וירוק. כאשר ניסתה המערערת בהמשך להקים יחידות דיור נוספות על שטח ירוק זה, ביקשו המשיבים צו מניעה משפטי, בטענה כי השטח הירוק נועד להישאר בלתי מפותח. בסופו של דבר קיבל בית המשפט העליון את הערעור על צו המניעה הראשוני שניתן על ידי בית המשפט המחוזי. בית המשפט בחן את טיבם של המצגים בחוזים, וציין את ההבדל בין תיאורים עובדתיים לבין הבטחות עתידיות. היא הדגישה כי על מנת שכל מצג יהיה בר אכיפה, עליו להיות משולב כתניה בחוזה, דבר שלא ניכר במקרה זה. בעת המכירה הותרה בניית יחידות נוספות על פי התב"ע, והשטח הירוק הועבר לעירייה. החברה הנאשמת לא התחייבה במפורש להשאיר את האזור לא מפותח. יתר על כן, הרוכשים, אם חששו מבנייה עתידית, היו צריכים לאמת את תקנות התכנון המוזכרות בחוזה. בית המשפט הכיר בפוטנציאל של מצג שווא אך לא ראה עילה לאכיפת הגבלה על פיתוח, שכן הרוכשים לא ביקשו ביטול חוזה או פיצויים. לפיכך, הערעור התקבל, וצו המניעה נגד הבנייה בוטל, מבלי לפסוק הוצאות.