עת"מ 34060-03-11

תקציר

בעל נכס באזור התעשייה חולון, שירש 49% ממנו, עתר לבית המשפט נגד החלטת עיריית חולון לחייב אותו בארנונה, הידועה גם בשם ארנונה, לשנים 2009-2010, בעוד הנכס נותר ללא שימוש. העותר טען כי מאחר שהעירייה מנעה ממנו להשתמש בנכס בכך שסירבה להעניק לו ולשוכריו רישיון עסק בשל אי סדרים לכאורה בבנייה, לא יהיה זה סביר לחייב אותו בארנונה. העותר ביקש פסק דין הצהרתי הפוטר אותו מתשלום מס על נכס שאינו בשימוש, וכן החזר של הסכומים שכבר שולמו. העירייה סירבה בטענה כי העותרת לא ערערה במגבלות הזמן שנקבעו וכי הארנונה נגבתה בצדק בהתאם לסוג הנכס, מיקומו ובעלותו. כמו כן, טענה העירייה כי החלטתה שלא להעניק רישיון עסק הייתה סבירה בשל חריגות בנייה משמעותיות ושפכי תעשייה לא מטוהרים. בית המשפט קבע כי לעירייה שיקול דעת רחב בהטלת ארנונה וכי העותר לא הוכיח כי הנכס אינו ראוי למגורים או בלתי שמיש מבחינה משפטית, ואף לא ערער על חיובי המס בתוך פרק הזמן הנדרש. לפיכך, דחה בית המשפט את העתירה וציין כי החלטת העירייה לחייב את הארנונה נופלת בגדר הסבירות. בנוסף, השופטת הביעה אי נוחות מהתנהלות הצדדים בנוגע לרישיון העסק, אך הדגישה כי תפקידו של בית המשפט אינו לבחון את סבירותו. לבסוף, השופט לא הורה על הוצאות, בהתחשב בנסיבות הספציפיות של המקרה.