בר"מ 1245/24

תקציר

פסק הדין המדובר קשור לבקשת רשות ערעור על פסק דין בעניין שחרורו המוקדם של אסיר המרצה מאסר עולם בגין רצח בן זוגו. הבקשה הוגשה תחילה לוועדת השחרורים המיוחדת, שקיבלה את הבקשה לשחרור מוקדם. על פסק דין זה הוגש ערעור לבית המשפט המחוזי בנצרת, שהפך את החלטת ועדת השחרורים המיוחדת. האסיר, מצדו, הגיש בקשה לחופשה כדי לערער על פסק דינו של בית המשפט המחוזי. עם זאת, בקשת רשות הערעור נדחתה על ידי בית המשפט העליון, שכן נקבע כי הבקשה נעוצה בעיקרה בעניין הקונקרטי של המבקש ולא העלתה שאלות בעלות חשיבות משפטית או ציבורית מעבר לאינטרסים האישיים של האסיר. בית המשפט הדגיש כי רשות ערעור על החלטות בית המשפט המחוזי במקרים כאלה אינה ניתנת כדבר שבשגרה, וכי יש לבחון כל מקרה לגופו ונסיבותיו הספציפיות. מאחר שלא זוהה עיוות דין, וכדי להימנע מיצירת תקדים שעלול לערער את ההלכה המקובלת בכל הנוגע למתן רשות ערעור, החליט בית המשפט העליון לדחות את הבקשה ללא צורך בתגובה. פסק דין זה מחזק את התפיסה כי התערבויות בהחלטות של גופים מנהליים כמו ועדת השחרורים הן נדירות ושמורות לנסיבות חריגות.