בג"צ 1193/22

תקציר

העתירה הנדונה מערערת על החלטת המשיבים שלא לפטור את העותר, מועמד לשירות ביטחון, משירות חובה בצה"ל מטעמי דת. השאלה המרכזית היא האם העותרת עמדה בדרישות החוק לעיתוי הגשת בקשתה לפטור. העותרת טוענת כי יש לפטור אותה משירות בשל אורח חייה הדתי ונסיבותיה המשפחתיות, אך בקשתה נדחתה על ידי המשיבים משום שהוגשה באיחור. המועד הראשוני שנקבע להתייצבותה לשירות הביטחון היה 21 ביולי 2021, מה שאומר שהיה עליה להגיש את בקשתה לפטור 90 יום קודם לכן. העותרת לא עשתה כן ואף החמיצה מספר ימי מיון וראיונות טרם גיוסה. העותרת טענה כי לא הייתה מודעת לחובת הגשת תצהיר לפטור וכי יש לראות את המועד הקובע לגיוס כחודש יולי 2022. המשיבים חלקו על כך, וציינו כי העותרת אכן קיבלה את הצווים והייתה מודעת למועד גיוסה, כפי שעולה מקריאתה ללשכת הגיוס בדצמבר 2021. לטענתם, בקשתה של העותרת נדחתה בצדק בשל חוסר שיתוף פעולה ואי עמידה בלוח הזמנים, וכי הנימוקים שניתנו לעיכוב אינם מספקים. בית המשפט הסכים עם טענות המשיבים והדגיש את החשיבות של הגשת בקשות לפטור במועד על מנת להבטיח עמדות אותנטיות ותכנון נכון. מאחר שהעותר לא סיפק נימוקים מיוחדים לבקשה שנדחתה, לא ראה בית המשפט הצדקה להתערב בהחלטת המשיבים ועל כן דחה את העתירה. פסק הדין אף קרא למשיבים להתחשב בנסיבותיו הפרטניות של העותר ולהגיש סיוע ככל שיידרש. הוחלט לדחות את העתירה, ולא נפסקו הוצאות למי מהצדדים.