עת"מ 21001-10-12

תקציר

העותרים, אזרחי אריתריאה וסודאן, הסתננו לישראל דרך גבול מצרים והוצאו נגדם צווי גירוש ומשמורת מכוח החוק למניעת הסתננות. הם ערערו על הצווים, ביקשו לבטל אותם ולשחרר אותם ממעצר וטענו להיתרי שהייה. הטענה המשותפת העיקרית הייתה אי-חוקתיותו לכאורה של החוק המתקן, שאישר את הצווים, שכן הוא פוגע בזכויות היסוד שלהם ובאמנות הבינלאומיות. עם זאת, בית המשפט מצא את החוק חוקתי, ציין כי הוא מידתי ומאוזן, ודחה את הטענות בדבר רטרואקטיביות ופרשנותו של סעיף 30(א2). אשר לתביעות פרטניות, העותרת 2 ובתה התינוקת, שהיו להן נסיבות חריגות, קיבלו שחרור ממשמורת ואשרת שהייה ארעית. טענתה של העותרת 3 להסדר נישואין טלפוני לא נחשבה לחריג הומניטרי. משכך, נדחו טענותיהם של העותרים 4 ו-5, שסבלו במהלך נדידתם, בהיותן נופלות בגדר הגדרת "מסתנן". לבסוף הורה בית המשפט על שחרורה ואשרתה של העותרת 2, ואילו יתר העתירות נדחו, מבלי שנפסקו הוצאות למי מהצדדים.