ע"פ 5873/94

תקציר

עניינה של ההחלטה בבקשה למתן רשות ערעור על פסק דין של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו. המבקש הורשע בגרימת מוות תוך נהיגה ברשלנות לפי סעיף 304 לחוק העונשין. האירוע התרחש ביום 12.7.91, כאשר המבקש, שנהג בסובארו, פגע והרג הולך רגל ביפו. השאלה העיקרית הייתה האם נהיגתו של המבקש היא הסיבה למותו של הולך הרגל. בית המשפט המחוזי הרשיע את המבקש, והוא ערער לבית המשפט העליון בטענה כי היה מקום להעדיף את חוות דעתו של מומחה ההגנה, כי אשמתו התורמת של הולך הרגל ניתקה את הקשר הסיבתי בין עבירת המבקש לבין התאונה, וכי הקשר הסיבתי בין התאונה למוות לא הוכח. בית המשפט העליון דחה את בקשת רשות הערעור, ולא מצא עילה להתערב בממצאים העובדתיים של בית המשפט המחוזי. בית המשפט אישר את החלטת הערכאה הנמוכה יותר, וקבע כי רשלנותו של המבקש גרמה לתאונה. עדותו של הבוחן המשטרתי, שהתבססה על חקירותיו בזירת התאונה, הועדפה על פני חוות דעתו של מומחה ההגנה, שנחשבה ספקולטיבית ומנותקת מהראיות. בית המשפט דחה גם את הטענות בדבר סיבת המוות, תוך הסתמכות על סעיף 309(4) לחוק העונשין ופסיקה קודמת. לבסוף, בית המשפט לא מצא עילה לערעור על גזר הדין, והדגיש את הצורך בענישה מחמירה במקרים כאלה כדי לשמש כגורם מרתיע. על המבקש נגזרו עשרה חודשי מאסר בפועל, 12 חודשי מאסר על תנאי ושלילת רישיונו למשך עשר שנים, כאשר ריצוי העונש הוא שש שנים.