עמ"א 37692-09-23

תקציר

פסק הדין המדובר מתייחס לסכסוך על חלקת אדמה המסווגת כ"מגרש ריק" על פי הדין הישראלי. הרשויות התכוונו להשתמש בחלקה באופן זמני כחניון ציבורי, אך בעלי הקרקע ערערו על החלטה זו. בית המשפט פסק לטובת בעלי הקרקע מכמה טעמים. ראשית, נמצא כי הקרקע המדוברת, למרות שטכנית חלקה אחת, אינה "מגרש ריק" כהגדרתו בחוק, שכן מחציתה הייתה של בית מגורים. חלוקת החלקה לשניים נחשבה מלאכותית ומיותרת. שנית, בית המשפט קבע כי המשיבים לא מימשו את זכותם לשימוע, שהיא חובה גם כאשר החוק עצמו אינו מחייב זאת, במקרים בהם נשקפת סכנה לזכויות הקניין של הפרט. לא התקיים דיון משמעותי, ולא היה די בחילופי הדברים בכתב בין המערערים למשיבים. לבסוף, מצא בית המשפט כי העירייה המשיבה לא הצדיקה די הצורך בחניון זמני בחלקה ספציפית זו, במיוחד בהתחשב בכך שבקרבת מקום היה חניון גדול שהיה ריק ברובו. לפיכך, בוטלה ההחלטה להורות על שימוש זמני במקרקעין כחניון ציבורי, והמשיבה חויבה לפצות את המערערים בגין הוצאותיהם, בסך 8,000 ₪.