ת"א 108/03

תקציר

התיק סובב סביב סכסוך מקרקעין הנוגע לחלקת אדמה. התובע, מסרי ג'מיל, תבע פסק דין הצהרתי, וביקש להכיר בו כבעלים החוקי של הקרקע המדוברת, הידועה כחלקה מס' 3 בגוש 11279. ביולי 1990 התקשר ג'מיל בהסכם מכר עם הנתבעת, רסמיה מוחמד ח'ליל, במסגרתו הסכים לרכוש את הקרקע תמורת 7,000 ₪ ולשלם את מס השבח החל. ג'מיל טוען כי מילא את התחייבויותיו על פי ההסכם, אך העסקה מעולם לא נרשמה בטאבו. בינתיים, בשנת 2002, הועברה הקרקע ללא תמורה לבנו של הנתבע, ראאיד חליל, ונרשמה על שמו. חליל הודה בחתימה על הסכם המכר אך טען כי הוא נועד להיות הסכם שכירות ארוך טווח. לטענתה, תוכן ההסכם לא הוסבר לה וכי היא סבורה שמדובר בחוזה שכירות. עם זאת, בית המשפט מצא כי ג'מיל ועורך דינו הסבירו לחליל את פרטי הסכם המכר לפני שחתמה עליו. בעלה, מוחמד, שככל הנראה עמד מאחורי העסקה, היה זה שהטעה אותה לחשוב שמדובר בחכירה. בית המשפט דחה את תביעתה של ח'ליל, והטיל עליה את האחריות לאי הבהרת תנאי ההסכם ולהוראת רשם המקרקעין לבטל את הרישום על שמו של ראאיד. יתר על כן, בית המשפט פסק לטובת ג'מיל, אישר את תוקפו של הסכם המכר משנת 1990 והעדיף אותו על פני העברתו לאחר מכן לראאיד. השופט הדגיש כי העסקה של ראאיד נעדרה תום לב והתחשבות, שכן מדובר בהעברה משפחתית ללא כל תמורה כספית. חליל ובנה חויבו לשלם לג'מיל שכר טרחת עורך דין והוצאות, בסך 7,500 ש"ח, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית. פסק דין מקיף זה מיישב למעשה את המחלוקת, מכיר בג'מיל כבעלים החוקי של הנכס נשוא התביעה ופוסק לו את ההוצאות הנלוות.