דנ"מ 302/14

תקציר

פסק הדין המדובר מתייחס לבקשה לעיון נוסף בפסק דין קודם בעניין תשלום קצבאות לנכי צה"ל. פסק הדין המקורי, שניתן על ידי בית המשפט לעניינים מנהליים בתל אביב-יפו בשנת 2010, קבע כי הוראת 80.23 של אגף שיקום נכים במשרד הביטחון בטלה, שכן היא מפלה בין נכים באופן שרירותי. הוראה זו קבעה את מועד תחילת תשלומי הגמלה והתביעות הרטרואקטיביות. פסק הדין קיבל באופן חלקי ערעור על פסק דין זה, שהוגש על ידי קצין התגמול, בתנאי שההחלטה חלה רק על החלטות שהתקבלו ממועד פסק דינו של בית המשפט העליון מעתה ואילך. המבקש, חייל צה"ל לשעבר ששוחרר עקב מחלה, ערער על החלטת קצין התגמולים לדחות את תביעתו לתגמולים. לאחר הליך ערעור ממושך, שנמשך קרוב לתשע שנים, נפסק בסופו של דבר למבקש תשלום פיצוי חד פעמי. עם זאת, התברר למבקש כי הגמלאות שקיבל לא שולמו רטרואקטיבית מיום שחרורו, כפי שהיה נהוג בהטבות הניתנות לפי חוק הנכות. הדבר הוביל את המבקש לעתור לבית המשפט לעניינים מנהליים בבקשה לבטל את ההבחנה ולהכריז על הוראה 80.23 כחסרת תוקף, דבר שעשה בית המשפט לאחר מכן. הממונה על התגמול ערער על החלטה זו לבית המשפט העליון, שקיבל חלקית את הערעור, בעיקר בנוגע לתחולת פסק הדין. בית המשפט העליון הכריז על הוראה 80.23 כבטלה, בנימוק של אופייה השרירותי והמפלה. נקבע כי פסק הדין יחול באופן פרוספקטיבי, למעט בעניינו של המבקש, שלגביו יעמוד פסק דינו של בית המשפט לעניינים מנהליים. לאחר מכן ביקש המבקש לקיים דיון נוסף, אך בקשתו נדחתה. בפסק הדין הודגש כי פסק הדין לא יצר תקדים משפטי חדש אלא רק יישם פסיקה קיימת. היא גם הדגישה את הצורך בשימוש יעיל במשאבים שיפוטיים ואת אופיו פה אחד של פסק הדין הקודם. מאחר שרוב טענות המבקש היו ערעוריות באופיין ולא גילו כל עילה לדיון נוסף, הבקשה לדיון נוסף נדחתה.