דנג"צ 181/23

תקציר

הבקשה לדיון נוסף נדחתה, תוך דחיית ערעור העותרת על פסק דינו של בית הדין הרבני הגדול בעניין ניהול קרן שהוקמה לחלוקת פרסים לתלמידי ישיבות. החלטה זו סימנה את המשך ההליכים המשפטיים הנרחבים שיזם העותר וקודם לכן על ידי אביו, בניסיון להבטיח משרת נאמן בנאמנות שהקימו יורשיו של יצחק גברילוביץ ז"ל. למרות הסכמים קודמים שהגדילו לכאורה את השפעתו של אביו של העותר כנאמן, הן בתי הדין הרבניים האזוריים והן בתי הדין הרבניים העליונים ביטלו הסכמים אלה, בנימוק של טעויות והטעיה. הם אישרו את סמכותו הבלעדית של בית הדין הרבני על מינויי הנאמנות וניהולה, והגיעו למסקנה כי העותר חסר מעמד ומצוי בניגוד עניינים. בית המשפט העליון ציין את יכולתו המוגבלת להתערב בענייני בית הדין הרבני, אלא אם כן התקיימו נסיבות חריגות, שלא התקיימו במקרה זה. פסק הדין גם הדגיש את הקמת הנאמנות תחת מסגרת דתית לפני חוקי הנאמנות המודרניים, ובכך הגביל את התערבות בתי המשפט האזרחיים. משכך, בית המשפט העליון לא מצא בסיס משפטי לשבש את התנהלותו של בית הדין הרבני על ההקדש, ובכך חיזק את העובדה שהעותרת לא פעלה לטובת ההקדש והדגיש את סופיותם של הסכמים קודמים. בית המשפט, שפיקח על התמשכות ההליכים שלא לצורך, הטיל קנס בסך 15,000 ₪ על העותר, שטען ללא הצלחה לדיון חוזר, בנימוק של חוסר התאמה עם המשפט האזרחי וסוגיות פרוצדורליות, אך לא עמד ברף לבחינה מחדש על סמך תקדים משפטי מבוסס.