ת"פ 28376-02-24

תקציר

**ניתוח משפטי של החלטת בית משפט השלום בתל אביב-יפו בת"פ 28376-02-24 (מדינת ישראל נ' לם ואח')** **מבוא** החלטה זו דנה בבקשת הנאשמת, סנדרה לם, למתן צו להמצאת מסמכים מכוח סעיף 108 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], תשמ"ב-1982. הבקשה הוגשה במסגרת הליך פלילי המייחס לנאשמת עבירות של ניכוי מס תשומות במטרה להתחמק או להשתמט מתשלום מס בנסיבות מחמירות, לפי פקודת מס הכנסה. הנאשמת עתרה כי בית המשפט יורה לעד תביעה מספר 9, בעליה של חברת "קשקש המרת מטבע" (להלן: "חברת קשקש" או "הצ'יינג'"), להמציא לרשויות המוסמכות דיווחי חובות שהיו על חברת קשקש להגיש לפי צו איסור הלבנת הון, תשע"ח-2018 (להלן: "צו איסור הלבנת הון"). לטענת הנאשמת, מסמכים אלו (או היעדרם) ישמשו להוכחת טענתה לאכיפה בררנית. **המסגרת הנורמטיבית – סעיף 108 לחסד"פ ככלי להוכחת טענה של אכיפה בררנית** סעיף 108 לחסד"פ מקנה לבית המשפט סמכות להורות לכל אדם להמציא מסמכים הנמצאים ברשותו. בית המשפט העליון פירש סמכות זו כמאפשרת, במסגרת טענת הגנה מן הצדק, להרחיב את היקף חובת הגילוי והעיון מעבר לקבוע בסעיף 74 לחסד"פ (חומר חקירה). זאת, כאשר החומר המבוקש אינו נוגע ישירות לאישום, אך עשוי לסייע בביסוס פגם חיצוני להליך הפלילי, כגון טענת אכיפה בררנית (ראו פסקה 9 להחלטה, וההפניות שם להלכות "נוה" ו"גבאי"). הפסיקה קבעה כי בקשה לפי סעיף 108 לחסד"פ תוכרע על פי כללי הראיות – רלוונטיות, קבילות וחיסיון (פסקה 10). בחינה זו מתבצעת בשני שלבים: 1. **שלב ראשון – רלוונטיות ונחיצות:** על הנאשם להוכיח, אף אם ברמה ראשונית, את הזיקה, הרלוונטיות והנחיצות של החומר המבוקש להגנתו. נטל זה מוטל על הנאשם. 2. **שלב שני – איזון אינטרסים:** ככל שהוכחה הרלוונטיות, יש לערוך איזון בין האינטרס בגילוי החומר לבין אינטרסים נוגדים, כגון חיסיון או פגיעה בצדדים שלישיים. **החידוש המשפטי: רף הוכחה ראשוני לאכיפה בררנית במסגרת סעיף 108 לחסד"פ** ההחלטה מדגישה את הקושי בהגשת בקשה לפי סעיף 108 לחסד"פ לצורך הוכחת טענת אכיפה בררנית. נקבע כי אין די באמירת "מילת הקסם" – "אכיפה בררנית" – כדי לקבל את המידע (פסקה 12). על הנאשם להניח תשתית ראייתית ראשונית לטענתו ולסתור את חזקת התקינות המנהלית של המאשימה. אמנם, נקבע כי הרף להוכחת אכיפה בררנית לצורך קבלת מידע לפי סעיף 108 לחסד"פ נמוך מהרף הנדרש להוכחת הטענה עצמה (פסקה 13, הפניה להלכת "נוה"). עם זאת, החידוש העיקרי בהחלטה זו הוא בקביעה כי גם במסגרת הרף הנמוך, **על הנאשם להוכיח, ברמה של תשתית ראייתית ראשונית, כי הוא נמנה על קבוצת שוויון רלוונטית, מול מי שהוחלט שלא להעמידו לדין, וכי הטיפול השונה בו ובקבוצת השוויון מהווה אפליה אסורה** (פסקה 15). כלומר, הנאשם אינו יכול לבקש מידע באופן כללי, אלא עליו להראות כיצד המידע המבוקש רלוונטי להשוואה ספציפית לקבוצת שוויון מסוימת. **יישום הדין על המקרה הנדון** השופטת יעקובוביץ' דחתה את הבקשה, תוך שהיא מתבססת על הקביעה כי הנאשמת לא הניחה תשתית ראייתית ראשונית לכך שהיא נמנית עם קבוצת שוויון מול חברת קשקש, באופן המצדיק טענה לאכיפה בררנית (פסקה 18). * **אי קיום קבוצת שוויון:** הנאשמת טענה כי עקב כך שחברת קשקש לא הועמדה לדין בגין אי-דיווח לפי חוק איסור הלבנת הון (על העסקאות בהן היא מעורבת לכאורה), בעוד הנאשמת כן הועמדה לדין בגין ניכוי מס תשומות, יש בכך אכיפה בררנית. השופטת קבעה כי הנאשמת וחברת קשקש אינן נמנות על אותה קבוצת שוויון (פסקה 17). הנאשמת מלינה על אי-העמדתה לדין של חברת קשקש בעבירת הלבנת הון, בעוד היא עצמה מואשמת בעבירת מס. השופטת הבהירה כי דין זה שונה מהחלטה שלא להעמיד לדין נאשם אחר בגין אותה עבירה. * **היעדר חשד סביר:** מעבר לכך, נקבע כי הנאשמת לא הציגה ראיה לכך שהיה קיים חשד סביר לביצוע עבירה מצדה של חברת קשקש, באופן שהיה מחייב את המאשימה לבחון את העמדתה לדין. לפיכך, לא הוכחו פגמים בשיקול דעת המאשימה. * **טענת ביצוע עבירה על ידי אחר:** ההחלטה מתייחסת גם לניסיון הנאשמת לטעון כי חברת קשקש ביצעה את העבירה המיוחסת לה, וזאת על בסיס חוות דעת חתימות. השופטת קבעה כי טענה זו אינה טענה של אכיפה בררנית, ומקומה להתברר במסגרת הליך ההוכחות (פסקה 19). **היבטים נוספים** * **חיסיון סטטוטורי:** המאשימה טענה כי הדיווחים המבוקשים חוסים תחת חיסיון סטטוטורי לפי חוק איסור הלבנת הון (סעיפים 25 ו-30). השופטת לא נדרשה לבחון טענה זו, שכן דחתה את הבקשה כבר בשלב הראשון של המבחן הדו-שלבי, עקב אי-הוכחת רלוונטיות (פסקה 18). * **התייחסות מוקדמת לטענת אכיפה בררנית:** התביעה טענה כי טענת האכיפה הבררנית כבר נדחתה על ידי בית המשפט (פסקה 8). ההחלטה אינה מתייחסת ישירות לכך, אך מסבירה מדוע גם לוּ הייתה נדונה, היא הייתה נדחית. **סיכום** החלטת בית המשפט מדגישה את הדרישה המקדמית והמהותית להוכחת קבוצת שוויון רלוונטית, כתנאי הכרחי להגשת בקשה לפי סעיף 108 לחסד"פ לצורך הוכחת טענת אכיפה בררנית. החלטה זו מבהירה כי בית המשפט אינו מוכן לאפשר "מסע דיג" אחר ראיות פוטנציאליות להוכחת אכיפה בררנית, אלא דורש מהנאשם להציג, ברמה ראשונית, בסיס עובדתי מינימלי לקיומה של אפליה פסולה, ובפרט, להצביע על קבוצת השוויון מולה הוא מבקש להשוות את מצבו. ההחלטה אף מבהירה את ההבחנה בין טענת אכיפה בררנית לבין טענה בדבר זהות מבצע העבירה.