ע"א 127/60

תקציר

פסק הדין הנדון הוא דחיית תביעה שהגישה המערערת, "שרונה" מושב עובדים בע"מ, נגד המשיבים ש' וז' שיינברג לתשלום בסך 11,017.35 ליש"ט. התביעה התבססה על שני חשבונות, "חשבון עובר ושב" ו"חשבון הלוואה", המפורטים בכתב התביעה של המערערת. המשיבים הכחישו את הטענה, ובדיון התנגדו לכך שהמערערת לא גילתה את תוכנם של שני מסמכים, מוצגים א/1 ות/2, בכתב התביעה, כנדרש בדין. השופט פסק לטובת המשיבים, תוך שהוא מנמק מספר נימוקים לדחיית התביעה. ראשית, המערערת לא עמדה בתקנה 118 בכך שלא צירפה את המוצגים ולא הציגה את תוכנם בכתב התביעה. שנית, ההתחייבות במוצגים נדחתה כבטלה שכן היא נוגדת את האינטרס הציבורי. לבסוף, העתקי השטרות שהגישה המערערת נמחקו מאחר שלא הוצגו המקורות. המערער טען כי המוצגים אינם מהותיים לטענה, אך בית המשפט אישר את הנחיית השופט כי היה מקום להציגם. בית המשפט הדגיש את החשיבות שלא להפתיע או להביך את הנאשם בראיות, ובמקרה זה המסמכים היו יכולים לפטור את המערער מנטל ההוכחה. יתר על כן, בית המשפט ציין כי הסכמה לשינוי דיני הראיות, כמו במקרה זה, אינה פסולה כשלעצמה ואף יכולה לתת לגיטימציה לראיות פסולות אם לא תתנגד להן. עם זאת, העתקי השטרות נדחו מאחר שהראיות הטובות ביותר לא הוצגו, והשופט היה רשאי שלא להורות על חקירת החשבונות. החלטת השופט התבססה על התיק הריק ועל הימנעותו של המערער מלהציג ראיות מספיקות, ובית המשפט שלערעור הסכים עם פסק דין זה. הערעור נדחה, והמערערת חויבה לשלם למשיבים הוצאות בסך 250 ליש"ט.