בג"צ 2301/10

תקציר

בית המשפט העליון החליט לדחות את העתירה שבפניו, הנוגעת למחלוקת בין עותר לבין מבטחים על חישוב זכויותיו הפנסיוניות של העותר. בית הדין מדגיש את המדיניות ארוכת השנים של התערבות במשורה בפסקי דין של בית הדין הארצי לעבודה, וכי התערבות כזו מוצדקת רק בהתקיים שני תנאים. ראשית, על המקרה להיות כרוך בעניין בעל חשיבות ציבורית כללית, או בעל השפעה משפטית משמעותית, שאינה טיבה של המחלוקת הנוכחית. שנית, הצדק צריך לדרוש את התערבותו של בג"ץ, וגם זה לא המקרה כאן. טענת העותר כי אינטרס ההסתמכות חל במקרה זה הוכרה על ידי בית המשפט, אך נקבע כי מדובר במקרה חריג וספציפי בו העותר היה מבוטח רק בחלק משכרו. השופטת לא מצאה כל בסיס עובדתי לטענת העותרת כי המבטחים נהנו מהסכם הפרישה המוקדמת. פסק דינו של השופט עמית נתמך על ידי השופטים רובינשטיין ושוהם, שהדגישו אף הם את תפקידו המצומצם של בג"ץ בהתערבות בהחלטות בית הדין לעבודה, ונסיבותיו הספציפיות של מקרה זה אינן מצדיקות התערבות.