ע"פ 36/89

תקציר

בית המשפט העליון הכריע בשני ערעורים מאוחדים שהגיש המערער על החלטות בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו הנוגעות לגזירת הדין בשני תיקים פליליים נפרדים. הערעור הראשון (ע"א 79/89) ערער על העונש שנגזר על המערער בגין עבירות של סחיטה באיומים, גניבה והיזק לרכוש בזדון. בית המשפט מצא כי העונש, שכלל שנתיים מאסר בפועל ומאסר על תנאי, היה מידתי ביחס לאופי העבירות ולנסיבות המערער, ומשכך אין עילה המצדיקה את ההתערבות בגזר הדין. הערעור השני (ע"פ 36/89) העלה שאלה משפטית-פרוצדורלית בדבר סמכותו של בית משפט קמא לבטל צו מבחן קודם ולהטיל עונש חדש בגין עבירות. המערער טען, כי שגה בית משפט קמא בכך שביטל צו מבחן שניתן בתיק קודם (ע"פ 512/87) והטיל עונש נוסף, שכן לצו המבחן צורף מאסר על תנאי ממושך. עם זאת, בית המשפט העליון חלק על כך, בקובעו כי הארכת המאסר על תנאי אינה עונש על העבירות בגינן ניתן צו המבחן. במקום זאת, הוא נקשר לעבירה קודמת ולמקרה המקביל. בית המשפט הבחין בין המקרה הנוכחי לבין תקדימים קודמים, בהם אותה עבירה נענשה פעמיים, והדגיש כי צו המבחן בע"פ 512/87 הינו "צו מבחן טהור" שאינו קשור לסנקציה אחרת. זאת ועוד, בית המשפט ציין כי הארכת המאסר על תנאי הקודם הוסמכה לפי סעיף 56 לחוק העונשין ולא שינתה את אופיו של צו המבחן. כתוצאה מכך, הייתה לבית משפט קמא סמכות להטיל עונשים חדשים בגין הפרת צו המבחן מבלי לסתור את עקרון כפל הענישה. השופט בך המליץ לדחות את שני הערעורים, והשופטים א' וקדמי הסכימו.