עת"א 24191-01-14

תקציר

העותר, שהוגדר על ידי בית המשפט העליון כ"עותר סדרתי", ביקש רשות לקיים ראיון פנים אל פנים עם אנשי תקשורת בין כותלי הכלא, בטענה כי אחרת ייפגע חופש הביטוי שלו. רשויות הכלא המשיבות סירבו לבקשה זו, והציעו לעותר דרכים חלופיות לממש את זכותו לחופש הביטוי. בית המשפט מצא כי מדובר בעתירה ריקה מתוכן ובניסיון לעקוף החלטה קודמת בעתירה אחרת. התנהלותו של העותר, לרבות טענותיו הכוזבות והטרחה המיותרת שגרם למשיב ולבית המשפט, הוגדרה כבעייתית. צוין כי חופש הביטוי של העותרת ניתן למימוש במספר דרכים, ולמשיב שמורה הזכות להחליט על אופן המימוש, במיוחד בהתחשב באיזון הסביר הקבוע בפקודה. לפיכך נדחתה העתירה, והעותר חויב לשלם הוצאות משפט בסך 3,000 ₪ בעשרה תשלומים שווים, בשל התנהלותו ואופייה העקר של עתירתו. החלטה זו התקבלה לאור הנסיבות הקיצוניות והמשאבים שהושקעו בטיפול בעתירה.