ע"ע 14039-07-11

תקציר

במקרה זה, בית המשפט בחן בקשה לפי פקודת ביזיון בית המשפט המבקשת לאכוף, באמצעות מאסר או קנס, פסק דין שניתן ביום 20.12.2013. מקורה של הבקשה בתיק שניהלו מספר שופטים, בהם נילי ארד ולאה גליקסמן. על פי התקדימים, בית המשפט המתאים ביותר לטפל בבקשות ביזיון בית המשפט הוא בית המשפט הפרוצדורלי, במיוחד כאשר נדרשות בירורים עובדתיים בין צדדים. עיקרון זה תקף גם אם ערכאת הערעור נתנה את פסק הדין במקור. כאן קיימת מחלוקת באשר לפרשנותו ולביצועו של פסק הדין, ובפרט בדבר ההטבות המגיעות למערער. בימים אלה מתנהלים הליכים קשורים בבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו. משכך, החליט בית המשפט כי סוגיות שהועלו בבקשת הביזיון יוכרעו בבית המשפט המחוזי, בהתאם לתקדימים המשפטיים האמורים. לפיכך דחה בית המשפט את בקשת הביזיון וציין כי כל ערעור נדרש צריך להיעשות ברמת בית הדין המחוזי. בנוסף, בקשות המדינה נחשבו מתאימות יותר לבית המשפט המחוזי. ההחלטה לא הצביעה על הקצאת הוצאות, והיא ניתנה ללא נוכחות הצדדים, כאשר השופטות ורדה וירט-בירך (סגנית נשיא), רונית רוזנפלד ולאה גליקסמן ניהלו את העניין. תיקון להחלטה זו צוין ביום 26.11.2014.