ע"א 2245/91

תקציר

במקרה משפטי זה סבל המשיב, ניסים עטיה, ממחלת כלי דם היקפיים, ובפרט ממחלת בורגר, אשר חייבה בסופו של דבר את קטיעת רגלו הימנית מתחת לברך. בתחילה טופל עטיה על ידי אורתופד, המערער מס' 1, אשר אבחן את תסמיניו כתסמונת לחץ הפוגעת בשורשיו העצביים, ובהמשך כזיהום זיהומי, וטיפל בו באנטיביוטיקה ובטיפולים סימפטומטיים אחרים. עם הזמן, למרות טיפולים חוזרים ונשנים, מצבו החמיר והוביל אותו לפנות להתייעצות עם מומחים אחרים. ממצא מכריע בבדיקה כירורגית היה חוסר דופק בעורק רגלו הימנית, דבר המעיד על בעיה חמורה בכלי הדם שהוחמרה עקב עישון. המחלה קשורה באופן בולט לעישון, והפסקת עישון היא תרופה ראשונית וקריטית. עם זאת, נמצא כי המערערת לא סיפקה אזהרות מספקות בדבר הסיכונים החמורים הכרוכים בעישון ספציפי למחלת בורגר, מה שהוביל לתביעת רשלנות. ההליך המשפטי קבע כי למרות שעטיה הוזהר בסופו של דבר על עישון בביקור בבית החולים, העיכוב והיעדר אזהרות מפורשות מראש היו מחדלים קריטיים. בית המשפט העליון אישר את קביעתו של בית המשפט המחוזי כי המערערים התרשלו, וציין כי כשלו באבחון המצב בזמן ולא הפנו את עטיה למומחה כלי דם. פסק הדין בחן גם רשלנות תורמת, אך נוכח היעדר אזהרות מספיקות בנוגע לעישון, האחריות נותרה במידה רבה על המערערים. בית המשפט שקל את ההשפעות הכלכליות העתידיות האפשריות של הנכות בעת פסיקת הפיצויים, והדגיש את תלותה של עטיה בתעשיית היהלומים ואת חוסר הוודאות הרחב יותר בשוק העבודה. בית המשפט העליון דחה את שני הערעורים, תוך שמירה על ההחלטה המקורית ועל הפיצויים שנפסקו בגין רשלנות.