ע"פ 166/23

תקציר

ערכאת הערעור החליטה לדחות את הערעור, תוך שהיא מדגישה כי התערבויות כאלה הן נדירות ושמורה למקרים של חריגה משמעותית ממדיניות הענישה המקובלת או כאשר ניכרת טעות מהותית בגזר הדין. במקרה דנן, מעשיה של המערערת נחשבו חמורים ומעידים על פגיעה קשה בנפגעת, הפוגעת בשלומה הפיזי והנפשי ובאוטונומיה שלה. בית המשפט הדגיש את הצורך בגישה ענישה מחמירה לעבירות מין כדי לשקף את חומרתן ולהרתיע עבריינים פוטנציאליים. המערער הפגין דפוס התנהגות תוקפני ואלים, לרבות איומים, השפלות ומעשים מגונים רבים, שבוצעו כולם למרות תחנוניו וניסיונותיו של הקורבן להימלט. התנהלותו לאחר העבירה הפגינה גם זלזול בוטה בקורבן, תוך ניסיון להניא אותה מהגשת תלונה ולאחר מכן פגיעה בטוהר ההליך השיפוטי על ידי הפעלת לחץ עליה לחזור בה. בית המשפט לא מצא טעויות בגזר דינו של בית המשפט המחוזי, וציין את עברו הפלילי העשיר של המערער ואת חוסר ההרתעה שלו למרות מאסרים קודמים. הודאתו הגיעה מאוחר מדי, רק לאחר שהקורבן נאלצה לחיות מחדש את הטראומה שלה באמצעות עדויות ארוכות. בהתחשב בחומרת העבירות ונסיבותיהן ובעברו האישי של המערער, תמך בית המשפט בהחלטת בית המשפט המחוזי והותיר את גזר הדין על כנו ללא הפרעה. השופטים ח' כבוב וי' כשר הסכימו עם פסק דינו של השופט י' אלרון, וסיכמו את ט