ת"א 2289/05

תקציר

התובע הגיש תביעה כנגד חברת הביטוח הנתבעת לפיצוי על פי פוליסת ביטוח תכולת הבית, לאחר שתכשיטים נגנבו מהכספת שלו. חברת הביטוח סירבה לפצות את התובע בטענה כי הפר את חובת הגילוי לפי סעיף 6(ג) לחוק חוזה הביטוח, שעניינו גילוי יזום והסתרת מידע. המבטחת טענה כי התובע קיבל חלק מהתכשיטים כבטוחה להלוואות שנתן בשוק האפור, אשר היוו עניין מהותי שהשפיע על הסיכונים המכוסים בפוליסה. עם זאת, בית המשפט מצא כי חברת הביטוח לא עמדה בנטל ההוכחה המוטל עליה להראות כי התכשיט ניתן כעירבון, וכי הימנעותה של התובעת מגילוי מידע זה לא נעשתה בכוונת מרמה. זאת ועוד, חברת הביטוח טענה כי התובעים הפריעו לחקירתם בנושא, ולכן הם פטורים מתשלום תגמולים לפי סעיפים 22-24 לחוק חוזה הביטוח. בית המשפט דחה גם טענה זו, שכן חברת הביטוח לא הוכיחה כי התובע שיבש את החקירה במתכוון, והם לא הבהירו מהו שיעור הפיצוי שהיו יכולים לחסוך אלמלא הפריע התובע למאמציהם. עוד טענה חברת הביטוח כי התובע לא דיווח על החמרת סיכון, אך בית המשפט מצא כי טענה זו נטענה במונחים רחבים ולא פירטה באיזה סיכון מדובר, ולכן לא ניתן להתייחס אליה. לבסוף, קבע בית המשפט כי הגדרת התכשיט כעתיק או לא לא השפיעה על המקרה, והתובעת זכאית לתגמולי ביטוח על פי הפוליסה. השופט פסק לטובת התובע, והורה לחברת הביטוח לשלם לו את מלוא סכום התביעה בתוספת ריבית, וכן 15,000 ₪ שכר טרחת עורך דין והוצאות משפט.