רע"א 2172/14

תקציר

פסק הדין המדובר הוא דחיית בקשת רשות ערעור על החלטה קודמת. הבקשה הוגשה על ידי שני מבקשים, חברה קבלנית ומנהל/בעל שליטה בה (מבקש מס' 2), המיוצגים על ידי עו"ד ישראל אהרוני. התשובה ניתנה על ידי נשיא בית המשפט המחוזי בבאר שבע, י' אלון. הרקע לתיק נוגע להסכם קבלנות משנה לעבודות בנייה שנחתם בשנת 1995, סכסוכים כספיים שהובילו לבוררות בשנת 2000, ופסק בוררות שבא בעקבותיו. פסק דין זה העניק למבקשים זכות עתידית לתשלום, המותנית בתוצאות התדיינות נפרדת בין המשיב לבין מועצה אזורית. בשנת 2001 אישר בית המשפט המחוזי בתל אביב את פסק הבוררות. בקשת המשיב למתן רשות ערעור על החלטה זו נדחתה, וההתדיינות בין המשיב לבין המועצה הסתיימה בפסק דין לטובת המשיב בשנת 2001, אשר אושר בערעור בשנת 2002. בשנת 2003 דרשו המבקשים תשלום נוסף מהמשיב, ולאחר שהתעלמו מהם, הגישו תביעה בשנת 2004. לאחר מכן התקיימה בוררות מוסכמת נוספת בשנת 2004, שהסתיימה בשנת 2006. בשנת 2012 הגישו המבקשים תביעה נוספת לבית משפט השלום בבאר שבע לתשלום הנוסף. המשיב ביקש לדחות את התביעה בעילה של השתק שיפוטי והתיישנות. בית משפט השלום דחה את בקשת המשיב לדחייה, והביא את המשיב להגיש בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי בבאר שבע. בית המשפט המחוזי קיבל את הבקשה ופסק אף הוא לטובת המשיב לגופה, בקובעו כי חלפו למעלה משבע שנים מאז קמה עילת התביעה, גם לאחר ניכוי תקופת שיהוי. עוד קבע בית המשפט המחוזי כי המשיב העלה את טענת ההתיישנות בהזדמנות הראשונה ודחה את טענות המבקשים בדבר חישוב תקופת השיהוי. לאחר מכן הגישו המבקשים בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי, שנדחתה על ידי הנשיא י' אלון. ההחלטה מציינת כי בקשות מסוג זה נבחנות תחת אמות מידה מחמירות וניתנות בדרך כלל רק כאשר מתעוררת שאלה החורגת מהאינטרסים של הצדדים או כאשר נגרם עיוות דין חמור. במקרה דנן, אף שהמבקשים עמדו בפני נסיבות אישיות קשות, לא מצאה הנשיאה כל טעות בהחלטת בית המשפט המחוזי, ובפרט בכל הנוגע לתקופת ההתיישנות. עוד ציינה הנשיאה כי תקופת ההתיישנות כבר מאזנת בין האינטרסים של שני הצדדים ואין להתחשב בחריגים שאינם מוזכרים בחוק. מאחר שהבקשה לא העלתה סוגיות כלשהן מעבר לאינטרסים של הצדדים המעורבים, היא נדחתה מבלי שנדרשה אפילו תגובת המשיב. ההחלטה ניתנה ב-4 במאי 2014 ולא נפסקו הוצאות.