רע"פ 624/24

תקציר

במקרה זה, ביקש המבקש רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בירושלים, אשר אישר החלטה קודמת של בית המשפט לעניינים מקומיים בעניין היתר בנייה. המשיבה מס' 1 הודתה בבניית אלמנטים כמו קירות מצופים אבן ותקרה גדולה ללא היתר, בניגוד לסעיפים בחוק התכנון והבניה, התשכ"ה-1965. לאחר שניתנה הוראה לתקן זאת, לרבות הריסה אפשרית, נדחה ביצועו של צו זה מספר פעמים. בסופו של דבר הסכימה המשיבה מס' 1 להרוס בעצמה את המבנים הבלתי מורשים. המבקש, קרוב משפחתו של המשיב מס' 1, ביקש בהמשך עיכוב ביצוע צו זה, בטענה שהוא מסכן את תנאי חייו ואת יציבות רכושו. עם זאת, בית המשפט לעניינים מקומיים דחה בקשה זו, וציין את היעדר ההיתר הדרוש להסדרת הבנייה. בית המשפט המחוזי לא מצא בסיס לבטל החלטה זו, שכן המבקש לא הוכיח כי ניתן היתר כדין. המבקש טען כי אי עיכוב יצר פגיעה בלתי הפיכה בזכויות הקניין שלו ועמד על התקדמות לקראת אישור ההיתר. עם זאת, המשיב טען כי הליך ההיתר עדיין ראשוני. פסק הדין הדגיש כי ערעורים ב"גלגול שלישי" דורשים סוגיות משפטיות רחבות יותר או עיוותי דין פוטנציאליים, שאף אחד מהם אינו חל כאן. היא אישרה מחדש את העיקרון לפיו צווי הריסה צריכים לצאת לפועל בדרך כלל, אלא אם כן מדובר במקרים חריגים המוצדקים. מאחר שבתי המשפט לא מצאו הוכחה מיידית לקיומו של היתר בר השגה, הם דחו את ערעורו של המבקש, ביטלו את השעיית הביצוע הקיימת ואישרו פסקי דין קודמים.