ת"פ 38796-10-23

תקציר

הנאשם הואשם בשוד המתלונן ובשימוש בכרטיס האשראי שלו ללא אישור. האירוע התרחש לכאורה בשעות המוקדמות לאחר שהמתלונן סיים את עבודתו והיה בדרכו חזרה לביתו. המתלונן טען כי נעצר על ידי שני גברים שהבהבו לעברו באור אדום וכחול, מה שגרם לו לחשוב שמדובר בשוטרים. לאחר מכן, כך נטען, איימו עליו הגברים בסכין, כיסו את פניו בבד ושדדו ממנו את כספו, כרטיס האשראי שלו וחפצים נוספים. עוד טען כי השודדים אילצו אותו להסיע אותם לשועפאט, שם ניסו לסחוט אותו. הנאשם הכחיש את המיוחס לו וטען כי הוא והמתלוננת קיימו יחסי מין וכי כרטיס האשראי ניתן לו בהסכמה על מנת שיוכל לקנות מצרכים. עוד טען הנאשם כי שיקר למשטרה בנוגע לזהותו ולמעורבותו בפשע משום שחשש שנטייתו המינית תיחשף, דבר שיביא בושה רבה לו ולמשפחתו. השופט מצא את עדותה של המתלוננת מבלבלת, לא קוהרנטית ומלאת סתירות, ולכן אינה אמינה. בינתיים, עדותו של הנאשם, אף שהייתה בה גם שקרים, נמצאה מפורטת, מסודרת וכנה יותר. עוד ציין השופט כי לא ניתן להוכיח את גרסתו של הנאשם לאירועים. בסופו של דבר זיכה השופט את הנאשם משוד אך הרשיע אותו בשימוש במרמה בכרטיס האשראי של המתלונן, וכן בשני סעיפים של כניסה לישראל שלא כדין (בהם הודה הנאשם). השופט הגיע למסקנה כי בעוד שהנטילה הראשונית של הכרטיס הייתה בהסכמה, הנאשם חרג מאוחר יותר מהסכמה זו ולכן החזיק והשתמש בכרטיס ללא רשות הבעלים.