ת"א 49269/05

תקציר

התובעות, אם ובתה, טענו כי בין אביהן/בעליהן המנוח לבין הנתבעים התקיים קשר עסקי, שבמסגרתו שכרו הנתבעים מונית מהתובעים ולקחו מהם הלוואות. התובעים טענו כי חוק הסדרת הלוואות חוץ בנקאיות אינו חל על עניינם, שכן ההלוואות לא ניתנו בדרך של משלח יד. עם זאת, בית המשפט מצא כי ההלוואות אכן ניתנו משלח יד וכי התובעים לא עמדו בדרישות החוק, לרבות היעדר הסכם הלוואה בכתב והיעדר גילוי מלא. הנתבעים חלקו גם על עצם קיומן של ההלוואות ועל זהות הלווה. בית המשפט קבע כי התובעים לא הביאו ראיות מספיקות להוכחת טענתם וכי הוראות חוק הסדרת ההלוואות הן מהותיות ומחייבות. לפיכך, מאחר שהתובעים לא עמדו בהוראות החוק, תביעתם נדחתה מבלי להורות על השבת סכומים כלשהם לתובעים. עוד ציין בית המשפט כי תוצאה זו נחוצה כדי להבטיח שהמלווים החוץ בנקאיים יפנימו את חובת הציות לחוק וכי כל עוול נגרם כתוצאה ממעשיהם של התובעים עצמם. מאחר שדחיית התביעה התבססה על אי עמידת התובעים בחוק הסדרת ההלוואות, לא היה צורך להכריע במחלוקות אחרות בין הצדדים. משכך, נדחתה התביעה, והנתבעים חויבו לשלם סך של 15,000 ₪ הוצאות ושכר טרחת עורך דין, שהתחלקו ביניהם.