ת"פ 47762-03-15

תקציר

פסק הדין מתייחס למחלוקת על קבילות ראיות ועל המידה שבה בית המשפט יכול לשקול טענות וחקירה נגדית על סמך אמירות של עד מחוץ להליכי בית המשפט. הסנגורים חקרו בחקירה נגדית עד תביעה, במטרה להבליט סתירות בגרסותיו לאירועים. בית המשפט התערב והציע שעורכי הדין יגישו את הודעותיו המלאות של העד כדי לבחון אותן באופן אפקטיבי מול עדותו בבית המשפט. בעוד התביעה הסכימה, ההגנה התנגדה. כתוצאה מכך, קבע בית המשפט כי ללא הגשת הדברים לעיון חוזר, לא יינתן משקל משמעותי לטענות בדבר הסתירה. זאת, על בסיס העיקרון לפיו בעל דין אינו צריך להפיק תועלת משלילת אמצעים מבית המשפט לבירור טענות ובה בעת לדרוש להתייחס אליהן ברצינות. יתר על כן, בית המשפט עמד על סמכותו לבחון התבטאויות של עד מחוץ לכותלי בית המשפט, תוך איזון בין הזכויות הפרוצדורליות של הצדדים לבין הצורך בהליך משפטי תקין. סמכות זו מבטיחה כי לבית המשפט יהיו הכלים להעריך טענות והוא לא יצטרך לפסוק בטענות ללא הבהרה. במקרה זה, מאחר שההגנה סירבה להגיש את ההודעות המבוקשות, הזהיר בית המשפט כי לא יינתן משקל ממשי לטענותיהם המבוססות על אותן אמירות. בפסק הדין הודגש כי אמירות אלה ישמשו אך ורק לצורך מצומצם של בירור הטענות ולא ייחשבו ראיות. פסק דין זה, מיום 14.6.2016, ניתן שלא בנוכחות הצדדים המעורבים.