בג"צ 2096/98

תקציר

על החלטת ועדת השחרורים לשחרר אסיר, שריצה שני שלישים מעונשו בגין עבירות חמורות, מערער היועץ המשפטי לממשלה בטענה של חוסר התחשבות מספקת במסוכנות נשקפת מהאסיר ובסבירות חזרתו לפעילות פלילית. בית המשפט העליון מסכים עם היועץ המשפטי לממשלה, וקובע כי ועדת השחרורים לא ייחסה משקל ראוי לשיקולים מרכזיים אלה. במקום זאת, ביססה הוועדה את החלטתה בעיקר על עקרון השוויון, וטענה כי שותפיו של האסיר שוחררו. עם זאת, נסיבות שחרורם של אותם שותפים – חלקן באמצעות הסכמים פוליטיים וחלקן ברמות שונות של מסוכנות – היו שונות מאלו של האסיר. בית המשפט מדגיש כי על שיקול דעתה של ועדת השחרורים לשקול את התכליות הספציפיות והכלליות של החקיקה, לרבות עקרון השוויון, תוך איזון סביר בין כל הגורמים הרלוונטיים. מאחר שהוועדה לא התייחסה כראוי לסכנה הנשקפת מהאסיר ולא הצדיקה את שחרורו לגופו של עניין, ההחלטה מבוטלת. העניין מוחזר לוועדת השחרורים להכרעה מחודשת בבקשת האסיר לשחרור מוקדם, תוך הנחיה לשקול את הנושא לגופה.