עת"מ 56062-01-21

תקציר

העותר, עובד שב"ס, ביקש לערער על החלטת שב"ס שלא להאריך את שירותו. למקרה זה היה ממד פרוצדורלי הנוגע לטענת העותרת לזכות לשימוע בעל-פה, וממד מהותי הנוגע לפגמים הנטענים בהפעלת שיקול הדעת על-ידי שב"ס. לעותר עבר משמעתי בעייתי במהלך שירותו. בשנת 2018 הוארך שירותו באופן חלקי בשנתיים כתקופת מבחן. לקראת סוף תקופה זו נבחנו בשב"ס אם להאריך את שירותו עוד יותר. שירותו של העותר הוארך טכנית כדי לאפשר זמן לבדיקה זו. במהלך תקופה זו הגישו עורכי דינו של העותר טיעונים בכתב והשתתפו בדיון בעל פה. בסופו של דבר החליט שב"ס שלא להאריך את שירותו של העותר, בנימוק של עברו המשמעתי, התנהגותו הבלתי מתפקדת וחוסר שביעות רצונו מתפקודו. העותר טען כי החלטה זו פגומה מבחינה פרוצדורלית, שכן היא מנעה ממנו שימוע בפני ועדה ממליצה, ופגם מהותי בכך שהסתמך על שיקולים לא ענייניים, היה בלתי סביר ולא שקל הערכות חיוביות ותעודת הצטיינות שקיבל בתקופת המבחן. בית המשפט מצא צדק בטענותיו המהותיות של העותר, והגיע למסקנה כי החלטת שב"ס לא שקלה כראוי את התנהלותו וטיעוניו של העותר במהלך תקופת המבחן, והובילה לתוצאה בלתי סבירה. בהתאם לכך, בוטלה ההחלטה והעניין הוחזר לשב"ס להחלטה חדשה, כאשר העותר שמר על מעמד העובד עד אז. שב"ס חויב לשלם לעותר הוצאות משפט בסך 25,000 ₪.