ע"א 5267/03

תקציר

השאלה המרכזית סביב פסק דין זה היא האם זכאים המשיבים לחילוט הערבות של המערערת, העומדת כיום על 500,000 ₪, כפיצוי בגין נזקים הנובעים מאיחור בביצוע פסק הדין. המערערת טוענת כי מטרת הערבות הייתה אך ורק לכסות נזקים פוטנציאליים הנובעים מהשיהוי, ואילו המשיבים טוענים כי יש להרחיב אותה גם לכיסוי נזקים אחרים, לרבות אי תשלום החוב העיקרי. בפסק דינו של השופט א' לוי מיום 11.1.2004, אשר העניק למערערת עיכוב ביצוע בכפוף להפקדת הערבות, צוין במפורש הבטחת "נזקים אפשריים" שייגרמו עקב השיהוי, דבר המצביע על כך שכוונת הערבות הייתה צופה פני עתיד ומוגבלת לעיכוב בביצוע. החלטת בית המשפט תומכת בפרשנותה של המערערת, וקובעת כי מטרת הערבות הייתה למנוע נזקים הנובעים מהעיכוב עצמו, ולא להבטיח את פירעון החוב הקיים. מאחר שהמשיבים כבר מחזיקים בדירה הנדונה, נימק בית המשפט כי הנזק העיקרי ממנו חשש מהעיכוב אינו אי פירעון החוב. עוד ציין בית המשפט כי בסמכותו לבחור סוגים שונים של ערבות, והבחירה שנעשתה במקרה זה משקפת כוונה להתמקד במניעת נזקים עתידיים. משכך, אין להשתמש בערבות להשבת נזקי עבר, אם היו כאלה, שנבעו מאי תשלום החוב לפני העיכוב בביצוע. בעברו לסוגיית הנזקים שנגרמו עקב השיהוי עצמו, מצא בית המשפט כי המשיבים לא הביאו ראיות מספיקות המצדיקות את חילוט הערבות. בעוד שהמשיבים הציגו חישובים לריבית בנקאית חובה וריבית ליבור + 1%, קבע בית המשפט כי חישובים אלה אינם ישימים במקרה זה. הטענה היחידה שנותרה נגעה לריבית מצטברת של 9,251 שקל על החוב, אך בית המשפט מצא כי הראיות שהוצגו אינן מספיקות כדי לתמוך בטענה זו. סיכומו של דבר, הבקשה לשחרור הערבות מתקבלת, והמשיבים אינם רשאים לעקל את הערבות של המערער בסך 500,000 ₪. החלטה זו מבוססת על פרשנות תכלית הערבות ועל היעדר ראיות משכנעות שהציגו המשיבים בדבר נזקים שנגרמו עקב עיכוב הביצוע.