רע"א 12254-12-17

תקציר

בבית המשפט המחוזי מרכז-לוד, השופט צבי ויצמן דן בבקשת רשות ערעור (רע"א 12254-12-17) על החלטת בית משפט השלום ברמלה, אשר דחתה בקשה להבאת ראיות לסתור את קביעת הוועדה הרפואית של המוסד לביטוח לאומי. **רקע:** המבקש נפגע בשתי תאונות דרכים. בתאונה הראשונה (30.9.14), נקבעה לו נכות בשיעור של 10% בגין עמוד שדרה מותני ו-5% בגין עמוד שדרה צווארי. בבדיקת הוועדה הרפואית הראשונה, נמדד כיפוף קדמי של עד 2 ס"מ מבית החזה וסיבוב צוואר עד 80 מעלות. בתאונה השנייה (6.3.16), קבעו ועדות רפואיות כי לא נגרמה נכות נוספת, וכי יש לייחס את הנכות הקיימת לתאונה הראשונה. בבדיקת הוועדה הרפואית השנייה, נמדד כיפוף קדמי של עד 3 ס"מ מבית החזה וסיבוב צוואר של עד 70 מעלות לימין ו-80 מעלות לשמאל. המבקש הגיש תביעה לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים (חוק הפלת"ד) ובקשה להבאת ראיות לסתור את קביעת הוועדה הרפואית השנייה. טענתו המרכזית הייתה כי קיים שינוי לרעה במצבו, המתבטא בהבדלים בבדיקות הגופניות בין שתי הוועדות (כיפוף קדמי גדול יותר וסיבוב מוגבל יותר), ולכן יש לאפשר לו להוכיח את מלוא נזקיו. בית משפט השלום דחה את הבקשה, וקבע כי ההבדלים אינם משמעותיים ואינם מצדיקים הבאת ראיות לסתור. **החלטת בית המשפט המחוזי:** בית המשפט המחוזי, השופט צבי ויצמן, דחה את בקשת רשות הערעור. **ניתוח משפטי:** 1. **מעמדן של החלטות ביניים והיתר להבאת ראיות לסתור:** * השופט הדגיש כי ככלל, ערכאת ערעור אינה מתערבת בהחלטות ביניים של הערכאה הדיונית, אלא במקרים חריגים ויוצאי דופן, כאשר ההחלטה עלולה להשפיע מהותית על זכויות בעל דין, לגרום נזק ממשי, או להוביל להליך שגוי או מיותר. * הפסיקה קובעת כי החלטה הנוגעת להתרת הבאת ראיות לסתור היא החלטה דיונית, וערכאת הערעור תתערב בה רק במקרים חריגים. 2. **הלכת "הבאת ראיות לסתור":** * הסעיף בחוק הפלת"ד המאפשר לבית המשפט לקבוע נכות של נפגע, נועד בעיקרו לפטור את בית המשפט מהליך מורכב של קביעת נכות, ולתרום לאחידות ראייתית ועובדתית בין ההליכים המתנהלים במוסד לביטוח לאומי ובבתי המשפט. * היתר להבאת ראיות לסתור תותר רק במקרים מיוחדים וחריגים, כאשר הדבר נדרש למען עשיית צדק. * הפסיקה נוקטת בגישה מצמצמת להתרת הבאת ראיות לסתור, מטעמי יעילות הדיון ושאיפה לאחידות. * **שני סוגי טעמים עיקריים להתרת הבאת ראיות לסתור:** * **טעמים משפטיים:** פגם מהותי בהליך קביעת הנכות (כגון תרמית). * **טעמים עובדתיים כבדי משקל:** שינוי משמעותי במצב הנפגע מאז קביעת הנכות על ידי המל"ל, או חוסר מלאות של הבירור הרפואי בוועדה, באופן שאינו משקף את המצב לאשורו. * **מבחן מצטבר:** על מנת להצדיק הבאת ראיות לסתור, אין די בהצבעה על כך שלא הובאו עובדות רלוונטיות בפני הוועדה או שהיה שינוי במצב. יש להוכיח, **במצטבר**, כי לו היו העובדות הללו בפני הוועדה, או כי השינוי היה מהותי, **בהכרח** היה משתנה פסק הוועדה. 3. **החלת העקרונות על המקרה הנדון:** * בית המשפט קבע כי השינויים עליהם הצביע המבקש (הבדלים קלים בבדיקות תנועה) אינם בגדר שינויים משמעותיים המצדיקים הבאת ראיות לסתור. * הפערים שנמדדו בכיפוף קדמי ובסיבוב הצוואר בין שתי הוועדות הם "פער מזערי" ו"פערים זניחים", שיכולים להשתנות מבדיקה לבדיקה. * הוועדה הרפואית השנייה הייתה מודעת לתאונה הראשונה, ולחוות דעת מומחה מטעם המבקש, אשר התייחסה להחמרה הנטענת. החלטת הוועדה, לפיה אין להצדיק נכות נוספת או הגדלת הנכות הקיימת, משקפת שקלול של השינויים הנטענים והמסקנה שלא נקבע קשר סיבתי לתאונה השנייה. * לא הוכח כי קיימת עילה של ממש המצדיקה התערבות בהחלטתו הדיונית של בית משפט השלום, שכן לא הוכח שינוי מהותי או פגם כה יסודי בהליך הוועדה, אשר היה מוביל בהכרח לתוצאה שונה. **מסקנה:** בית המשפט המחוזי דחה את בקשת רשות הערעור, בקובעו כי ההבדלים בין הבדיקות הרפואיות אינם מהותיים דיים כדי להצדיק הבאת ראיות לסתור את קביעת הוועדה הרפואית של המוסד לביטוח לאומי. התערבות בהחלטות דיוניות של הערכאה הדיונית, ובפרט בנוגע להתרת הבאת ראיות לסתור, תיעשה רק במקרים חריגים ויוצאי דופן, תנאים שלא התקיימו במקרה זה.