ערר 116/11

תקציר

ועדת הערר החליטה כי פרשנותם של המשיבים לחוק נכונה. הוועדה מציעה תכנון סביר המאפשר תצפית לים משני חלקות הקרקע, מגרש 1 ומגרש 2, גם אם בין שני המגרשים יוחל קו בניין אפס. הוועדה מציעה תכנון מחדש של המבנה במגרש המערערים אשר ישפר עוד יותר את התכנון ויאפשר תכנון סביר ביותר. המערערים רשאים לממש תכנון חלופי זה, והוועדה מורה להוסיף אפשרות זו להוראות התכנית. הוועדה ממשיכה לדון בדיון החוזר בתיק ברמה המקומית ומסבירה כי גופי התכנון אינם מחויבים לאותם כללי סופיות כמו גופים שיפוטיים. יש להם מידה של גמישות המאפשרת להם להסתגל לנסיבות משתנות. במקרה זה, החלטת הוועדה המקומית לא נחשבה סופית, שכן היא נשקלה מחדש עקב דיונים חדשים ושינויי נסיבות. הוועדה מתייחסת גם לשינויים בבעלות על המגרשים ומסבירה כי הם אינם מהווים קשיים מבחינה תכנונית ובנייה, שכן זכויות הבנייה העיקריות נותרו ללא שינוי. בנוסף, אזורי השירות נשארים עקביים עם המצב הקודם, והשינויים בתקנות הבנייה נמצאים בתחום סמכותה של הוועדה המקומית. לפיכך, הערעור נדחה, בכפוף לשני תיקונים: 1. התכנית שונתה כך שתכלול אפשרות תכנונית לבנייה במגרש הדרומי של מגרש 2, תוך השארת מרחק של 8 מטרים בין המבנים המתוכננים. 2. על תקנות התכנית להבהיר את מספר המטרים המותר הן לאזורים העיקריים והן לאזורי השירות הן במצב הקודם והן במצב המוצע. ההחלטה התקבלה פה אחד על ידי כל חברי ועדת הערר.