ת"א 23900-01-18

תקציר

פסק הדין משרטט את ההליכים המשפטיים ואת ההחלטה בתביעה אזרחית. התובע, בעל מלאכה, הגיש תביעה נגד שני נתבעים לתשלום עבור שירותים שניתנו בביצוע עבודות לשביעות רצונם. כתב ההגנה של הנאשמים העלה מספר טענות, שחלקן לא הוכחשו במפורש ואף לא הוזכרו להגנתם, ולכן לא ניתן היה לדון בהן בהליך. עוד ציין בית המשפט כי חלק מהטענות הועלו לראשונה בסיכומים ולא היו חלק מהמחלוקת הראשונית, דבר שאינו הוגן מבחינה פרוצדורלית כלפי התובע. גם טענות הנתבעים כי העבודות לא בוצעו או נעשו שלא כדין נדחו בשל חוסר ראיות וקביעות בדיעבד. שתי הטענות העיקריות שנדונו היו לגבי זהות הצדדים לחוזה והטענה כי התשלום יבוצע על ידי חברת הביטוח. בית המשפט פירש את החוזה ומצא כי רק הנתבע מס' 2 היה צד לו, וטענות התובעת כלפי הנתבעת מס' 1 נדחו. כמו כן, לא הובאו ראיות התומכות בטענת הנתבעים כי התשלום הותנה באישור חברת הביטוח. התנהלות הצדדים וההיגיון הכלכלי הצביעו על כך ששכרו של התובע לא היה כפוף לאישור צד שלישי. לפיכך, הנתבעת מס' 2 הייתה אחראית לתשלום הסכום הנתבע בסך 337,702 ₪, בניכוי שתי חשבוניות שלא נתבעו בהליך, לתובע. סכום זה כלל הפרשי הצמדה וריבית שנצברו ממועד הגשת התביעה ועד לתשלום המלא. בית המשפט לא הטיל הוצאות משפט על אף אחד מהצדדים בהתחשב בנסיבות. פסק דין זה ניתן בהיעדרם של הצדדים ביום 26.5.2021.