ע"א 9145/18

תקציר

בתביעה אזרחית זו, התובעים, המכונים המערערים, לא עמדו בנטל ההוכחה הנדרש לביסוס תביעותיהם הכספיות הנובעות מהפרת חוזה. בית המשפט הדגיש כי על התובעים לספק הן תשתית ראייתית מוצקה והן ניתוח אנליטי לבירור הסעד הכספי שהם מבקשים. עם זאת, המערערים הציגו למעלה מ-5400 עמודים של מסמכים מבלי להסביר כראוי את הרלוונטיות או לחלץ ראיות ספציפיות הדרושות לתמיכה בטענותיהם, ואף לא הביאו עדים או מומחים לפרש נתונים אלה. יתר על כן, הם הגישו חוות דעת כלכלית המבוססת על הנחות שבית המשפט דחה מאוחר יותר, כגון יישום מלא של הסכם מ-2011. משכך, מצא בית המשפט כי ניתוחם של המערערים אינו מתיישב עם ראיותיהם, והביא לדחיית תביעתם. למרות זאת, היבט בערעור שלהם בנוגע לתשלומים שקיבלה סרוויס פלוס במסגרת ההסכם מ-2011 איפשר קבלה חלקית של תביעתם. בית המשפט מצא ראיות מספיקות כדי להכיר בתשלומים מסוימים לסרוויס פלוס מקרדין, שהמערערים היו זכאים לאחוזים מהם. אחוזים אלה, 18% למזור שירות ו-9% לרון טכניקה, תאמו את תפקידם בביצוע שירותי תיקונים כקבלני משנה. בסופו של דבר, בית המשפט הורה לסרוויס פלוס לשלם סכומים של 1,248,150 ₪ למזור שירות ו-624,075 ₪ לרון טכניקה, לצד הפרשי ריבית והצמדה, תוך הפחתת הוצאות המשפט בשל הטיפול הלא יעיל של המערערים בתיק.