סע"ש 12151-12-18

תקציר

התובע, עובד שעבד אצל הנתבעת, הגיש תביעה כנגד הנתבעת בגין תשלומים שונים הנוגעים להעסקתו. התובע טען כי הוא חייב תשלומים נוספים בגין שכר שלא שולם, הפסקות, פיצויי פיטורים, ימי חופשה, חגים, הבראה והלוואות. הנתבע טען אחרת ותבע שכנגד קיזוז בגין הודעה מוקדמת, פיצויי פיטורים, הפרשות לפנסיה, הפרשות לקרן השתלמות ודמי הבראה. בית המשפט בחן את מכלול הראיות והטיעונים שהוצגו על ידי הצדדים. באשר לתביעה לשכר שלא שולם, מצא בית המשפט כי התובע לא הביא כל ראיה מהימנה לתמיכה בטענתו כי הוסכם כי שכרו יעמוד על 30 ₪ לשעה, ולכן תביעתו נדחתה. בית הדין דחה גם את תביעת התובע לניכוי הפסקות, שכן מהראיות עולה כי התובע חתם על דוחות נוכחות המעידים על כך שקיבל הפסקות ולא התלונן על כך במהלך עבודתו. עם זאת, בית הדין פסק לטובתו של התובע בנוגע לתביעתו להודעה מוקדמת על תנאי העסקה, והורה לנתבעת לשלם פיצוי בסך 2,000 ₪ בגין אי מסירת ההודעה בלשון התובע. כמו כן הורה בית המשפט לנתבעת לשלם לתובע 343.33 ₪ עבור דמי חגים ו-3,124.17 ₪ עבור ימי חופשה ללא תשלום. באשר לתביעתה שכנגד של הנתבעת, התיר בית המשפט חלק מהקיזוזים הנטענים. הנתבעת הורשתה לנכות 6.72 ₪ בגין פיצויי פיטורים ששולמו ביתר, 4.59 ₪ בגין הפרשות לפנסיה מופרזת, 24.17 ₪ בגין הפרשות מופרזות לקרן השתלמות ו-322.72 ₪ בגין דמי הבראה ששולמו ביתר מהסכומים שנפסקו לתובע. בסיכומו של דבר, חויבה הנתבעת לשלם לתובע סך של 5,467.5 ₪, בניכוי הקיזוזים שצוינו לעיל, אשר יצטברו בהם הפרשי ריבית והצמדה ממועד הגשת התביעה ועד לתשלומה המלא. הפער המהותי בין סכום התביעה לבין הסכום שנפסק הביא גם את בית המשפט שלא להורות לצד אחד לכסות את שכר טרחתו של הצד השני.