ת"א 7699-11-20

תקציר

התובעים, בן ואב, תבעו את רשות מקרקעי ישראל בגין הטעיה והשמטת מידע. לטענתם, מנהל מקרקעי ישראל לא יידע אותם על זכותם לרכוש את הבעלות ברכושם ללא תמורה. זכות זו עמדה לרשותם מכוח החלטה מס' 1370, שהייתה בתוקף כאשר התובע מס' 1 ערך שאילתה מקוונת באתר האינטרנט של רמ"י, אשר הודיעה לו באופן שגוי כי אינו זכאי. מינהל מקרקעי ישראל גם לא הודיע להם על זכות זו כאשר התובע מס' 2 העביר את זכויותיו לתובע מס' 1. כתוצאה מכך, התובעים החמיצו את ההזדמנות לממש את זכותם על פי החלטה מס' 1370, ונאלצו לשלם סכום משמעותי מאוחר יותר כדי לרכוש את הבעלות. במנהל מקרקעי ישראל הכחישו את הטענות וטענו כי לא נגרם להם כל נזק כתוצאה ממעשיו. בית המשפט בחן את הראיות ופסק לטובת רמ"י. נקבע כי התובעים לא הגישו בקשת בעלות בשנת 2016 כאשר החלטה מס' 1370 הייתה בתוקף, ולא ניתן להטיל על רמ"י אחריות לכשל זה. נהלי מינהל מקרקעי ישראל חייבו את נציגיה ליידע את המבקשים בדבר האפשרות לשדרג את זכויותיהם, אך התובעים לא הצליחו להוכיח כי הדבר לא נעשה בעניינם. יתר על כן, תוצאת השאילתה המקוונת יוחסה לתקלה טכנית, אותה תיקן כעת מנהל מקרקעי ישראל. האתר כלל גם כתבי ויתור ברורים, המזהירים את המשתמשים שלא להסתמך אך ורק על המידע שנמסר, ממנו התעלמו התובעים. בית המשפט הגיע למסקנה כי טענת התובעים חסרת שחר, ודחה אותה. בנוסף, מאחר שתוקנה תקלת המחשב, חויבו התובעים לשלם למנהל מקרקעי ישראל הוצאות ושכר טרחת עורך דין בסך 7,000 ₪.