ת"א 8380-12-20

תקציר

התובעת, חברת הנדסה, סיפקה שירותי תכנון וייעוץ לנתבע לצורך הקמת מבנה מסחרי על אדמתו. השירותים כללו תכנון אדריכלי, תכנון קונסטרוקציה, ייעוץ בטיחות ונגישות. התובע טען כי הנתבעת הזמינה אותו לבצע שירותים אלה והסכימה לשלם עבורם עם סיום הפרויקט אך לא עשתה כן. הנתבעת טענה כי השירותים היו מתנה בשל קרבתם הקרובה וכי התובע מעולם לא ביקר באתר. בית המשפט בחן את חומר הראיות ומצא כי עדותו של התובע עקבית ואמינה. בנה של התובעת, מהנדס במקצועו, ריכז את הפרויקט וניהל את המשימות האדמיניסטרטיביות השוטפות של החברה. הוא העיד כי הנתבעת פנתה אליו לטיפול בעבודות התכנון והבטיחה לו תשלום. גם העד המומחה מטעם התובעת תמך בטענות התובעת. מנגד, בית המשפט מצא את עדותו של הנאשם כחסרת מהימנות. הנתבעת לא הציגה ראיות משכנעות לכך שהשירותים ניתנו במתנה או שהתובעת לא עבדה בפרויקט. שני המהנדסים שייצגו את הנתבעת במהלך הפרויקט חזרו בהם מדבריהם הקודמים והודו כי משרדו של התובע ביצע את עבודות התכנון. על סמך חומר הראיות הגיע בית המשפט למסקנה כי קיים הסכם מחייב בין הצדדים, בו התחייבה הנתבעת לשלם לתובעת עבור שירותי התכנון והייעוץ. ההסכם בעל פה לא נחשב למתנה, שכן התובעת לא הסכימה במפורש שהוא יהיה כזה. כמו כן, בית המשפט קבע כי התובע ביקר באתר במספר הזדמנויות וסיפק שירותים מקיפים מעבר לאלו המוצעים בדרך כלל על ידי מהנדס. לפיכך חויבה הנתבעת לשלם לתובע סך של 264,993 ₪ כשכר טרחה בגין השירותים שניתנו, בצירוף הוצאות וריבית נוספות. הסכומים היו אמורים להיות משולמים בתוך 30 יום מיום מתן פסק הדין.