סע"ש 41382-03-20

תקציר

פסק הדין דן במערכת היחסים שבין תובע לנתבע, ופסק לטובת התובע כי התקיימו יחסי עובד-מעביד בין הצדדים. על פי המבחנים שהותוו במסגרת הנורמטיבית, נמצא כי התובע הוא עובד על פי תפקיד התובע, ההתכתבות היומיומית בין התובע למנכ"ל הנתבעת ותפקידיה הניהוליים והטיפוליים של התובעת. ההיבט החיובי של מבחן האינטגרציה בא על סיפוקו שכן עבודתו של התובע הייתה חלק בלתי נפרד מעסקי הנתבעת והוא היה חלק מהמבנה הארגוני שלה. גם ההיבט השלילי נענה שכן התובע לא היה בעל עסק עצמאי. מבחני עזר, לרבות קשר אישי, כפיפות, אספקת כלים ותלות כלכלית, תמכו עוד יותר במעמד העובד. הנתבעת חויבה לפצות את התובע בהתאם, תוך פירוט תשלומים בגין פיצויי פיטורים, פיטורים שלא כדין, היעדר הפרשות לביטוח פנסיוני, פדיון חופשה שנתית, דמי הבראה והחזר הוצאות נסיעה. הנתבע היה אחראי גם לעבודה בשעות נוספות ועבודה בשבת, כאשר התשלומים חושבו על בסיס טענות התובע. למרות בקשת התובע, לא נפסק פיצוי לא ממוני, שכן הראיות לא תמכו בטענותיו. בנוסף, נדחו תביעות הנגד של הנתבע בגין קיזוז ולשון הרע, שכן הן לא נתבקשו ולא הוכחו. סה"כ הסכומים המגיעים לתובע, כולל הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין, פורטו כאשר לנתבע ניתנו 30 יום לביצוע התשלום. כמו כן ניתנה לתובעת זכות ערעור על פסק הדין בבית הדין הארצי לעבודה.