ע"א 166/90

תקציר

במחלוקת על חוזה שכירות של מסעדה, אישר בית המשפט העליון את פסק דינו של בית המשפט העליון נגד המערערת, שלא שילמה דמי שכירות כמוסכם. המערערת הודתה בחוזה השכירות אך טענה לאי מסירת החזקה על ידי המשיב, מה שהוביל לתרחיש של "הודאה והדחה" בו על המערער להוכיח את טענותיו כדי להימנע מאחריות. במהלך המשפט היו עדויותיו של המשיב מוטלות בספק, שכן עורך הדין שהעיד לא ביסס את זיקתו לחברה, מה שהפך את עדותו לחסרת ערך ראייתי. עם זאת, גם המערער לא הציג כל ראיה שתתמוך בהגנתו, ובכך לא עמד בנטל ההוכחה המוטל עליו. חרף טעויות פרוצדורליות בהצגת הראיות והיעדר חקירה נגדית ראויה, הודאת המערער בהסכם השכירות הטילה עליו את נטל ההוכחה, בו לא עמד. משכך, פסק בית המשפט נגד המערערת, תוך שהוא מדגיש את העיקרון המשפטי לפיו נטל ההוכחה מוטל על הצד המודה בעובדות תוך ערעור על השלכותיהן. עוד ציין בית המשפט כי החלטות משפטיות אסטרטגיות של בא כוח המערערת, שנועדו לנצל טעויות פרוצדורליות, כשלו, והביאו לדחיית הערעור ולצו הוצאות בסך 4,000 ₪ כנגד המערערת.