ע"א 1525-05-19

תקציר

פסק הדין המדובר הוא תוצאה של ארבעה תיקים מאוחדים הקשורים לעסקת שכירות של נכס מסחרי. המערערת, בעלת הבית, החזיקה בנכס הנדון והשכירה אותו למשיבה, באבט וופלים ושוקו חם בע"מ, חתום על ידי השוכר וערבות המנהל ואמו של השוכר. הסכם השכירות היה לשש שנים וכלל שטר חוב וצ'קים לכל תקופת השכירות. לאחר שהשוכר נקלע לקשיים, הוא פינה את הנכס והפסיק לשלם דמי שכירות, מה שהוביל את המשכיר לפתוח בהליכי הוצאה לפועל לקבלת שטר החוב והשיקים. השוכר טען כי למשכיר אין מעמד בקרקע, ולכן חוזה השכירות בטל מעיקרו, אך בית המשפט פסק לטובת המשכיר ואישר את תוקפו של החוזה. עוד קבע בית משפט קמא כי המשכיר זכאי לחלק מהסכומים הנתבעים, שכן היה עליו למזער את נזקיו על ידי השכרתו מחדש של הנכס. המערער, לעומת זאת, טען כי הוא זכאי למלוא דמי השכירות עד שימצא שוכר חדש. הערעור, שהוגש על ידי המשכיר, ביקש לערער על נקודה ספציפית זו. לאחר עיון בטענות, דחה בית המשפט לערעורים את הערעור, תוך שהוא מסכים עם ממצאי בית משפט קמא לפיהם היה על המשכיר להפחית את נזקיו וכי המועד ליום 31.12.2015 הוא המועד המוסכם בו הכירו הצדדים בעזיבת השוכר. כמו כן, נפסקו למשיבים הוצאות בסך 7,000 ₪ שישולמו על ידי המערערת. פסק הדין ניתן בהעדר הצדדים ביום 5.11.2019.