ע"א 302/67

תקציר

פסק הדין מתייחס לסכסוך בין שני בעלי קרקעות שכנים בגליל העליון, שמטעיהם הוצפו במים וגרמו נזק למטע התפוחים של המשיב. המשיב תבע את המערערים בטענה כי רשלנותם הובילה לנזק. בית המשפט המחוזי הורה למערערים לשלם למשיב פיצויים בסך 2,830 ₪, והביא את המערערים לערער על ההחלטה. בית המשפט העליון דחה את הערעור בקובעו כי כלל האחריות המוחלטת אינו חל במקרה זה, אלא נופל תחת סעיף 51 לפקודת הנזיקין האזרחית, המניח רשלנות מצד הנתבע. סעיף זה מטיל את נטל ההוכחה על הנתבע להוכיח חוסר רשלנות אם מתקיימים התנאים המפורטים בסעיף. במקרה דנן הוכח כי הנזק למטע של המשיב נגרם כתוצאה מבריחת מים מרכושם של המערערים, והמערערים לא הוכיחו כי לא התרשלו במניעת בריחת המים. בית המשפט קבע כי השימוש במקרקעין "טבעי" או "רגיל" אינו פוטר בעל מקרקעין מאחריות נזיקית. שאלת המפתח היא האם בעל הקרקע פעל בסבירות, בהתחשב בנסיבות. מאחר שהמערערים לא נקטו אמצעים סבירים למניעת פגיעה במשיב, הם היו אחראים לרשלנות. השופט כהן, בדעת מיעוט, חלק על כך, וטען כי בעל קרקע המשתמש ברכושו באופן רגיל ומקובל אינו צריך להיות אחראי לנזק שנגרם לשכן, במיוחד אם השכן אינו נוקט אמצעים למניעת הנזק. ההחלטה מחזקת את העיקרון לפיו על בעלי הקרקע לנקוט זהירות סבירה כדי להימנע מגרימת נזק לאחרים, גם כאשר הם משתמשים ברכושם באופן "טבעי" או "רגיל".