ת"א 2186-03-14

תקציר

התובע, עו"ד במקצועו, ייצג בעלי קרקעות זרים בישראל בעלי זכויות בשתי חלקות בהרצליה. התובע ערך הסכם מכר מקרקעין בשם הבעלים וניהל משא ומתן עם הנתבעת, חברת נדל"ן, למכירת הקרקע. הצדדים הגיעו להבנות לפיהן הנתבע ישלם לתובע אגרה בסך 2.85 מיליון ₪ בתוספת מע"מ. הסכם זה תועד בדף בכתב יד ובדף מודפס לא חתום מצורף. הבעלים והנתבע לא חתמו על הסכם המכר, והמשא ומתן הופסק. לאחר מכן תבע התובע שכר טרחה מהנתבעת על בסיס הסכם שכר הטרחה. עם זאת, בית המשפט מצא כי ההסכם מותנה בחתימה על הסכם מכר בין הבעלים לנתבע, שלא התרחש במסגרת הזמן הנקובה. זאת ועוד, בית המשפט קבע כי התובעת לא ייצגה את הנתבע אלא את הבעלים, ושכר הטרחה שהוסכם עליו התבסס בעיקרו על תפקידו של התובע כנציג הבעלים. בית המשפט בחן האם אירועים מאוחרים יותר לאחר הפסקת המו"מ יכולים לבסס הסכם חדש המזכה את התובע בתשלום מהנתבעת. נמצא כי המשא ומתן הופסק והניסיונות לחדשו לא צלחו. הסכם המכר שנחתם בסופו של דבר בין הבעלים לבין הנתבע היה שונה מהותית מהטיוטות הקודמות והתרחש לאחר שינוי נסיבות. לפיכך, הגיע בית המשפט למסקנה כי לא היה הסכם או הבנה בין התובע לבין הנתבע המחייבים את הנתבע לשלם לתובע לאחר חתימת הסכם המכר. בנוסף, דחה בית המשפט את טענת התובע כי הוא זכאי לשכר טרחה ראוי מהנתבע, שכן מערכת היחסים ביניהם אינה של עורך דין ולקוח. תביעת התובע להוצאות משפט נדחתה, וכל צד חויב לשאת בהוצאותיו.