ע"ב 302283/98

תקציר

התובע, עובד הנתבעת, תבע בגין שתי תביעות. התביעה הראשונה נוגעת להתמחות המעשית של התובעת אשר הופסקה על ידי הנתבעת. התובע טען כי הפיטורים נעשו שלא כדין וביקש מבית המשפט לחייב את הנתבע להמשיך בהתמחותו. התביעה השנייה נוגעת לפיטוריו של התובע והתובע טען כי הדבר נעשה שלא כדין ובחוסר תום לב, וביקש מבית הדין לבטל את הפיטורים ולפצותו הכספית. הנתבעת, לעומת זאת, טענה כי סיום ההתמחות והפיטורים נעשו כדין ובתום לב, בשל בעיות משמעת של התובעת ואי התאמתה לתפקידים. בית המשפט הסכים עם הנתבע בשני המקרים. השופט מצא כי הנתבע התייחס לתובע ב"כפפות משי" ונתן לו הזדמנויות רבות לשפר את התנהגותו וביצועיו, אך ללא הועיל. עוד קבעה השופטת כי עדי הנתבע אמינים יותר וגרסאות התובע לאירועים מגמתיות ולא אמינות. לפיכך, החליטה השופטת לדחות את טענות התובע והורתה לו לפצות את הנתבע בהוצאות בסך 2,000 ₪.