ע"פ 758/23

תקציר

**עקרונות משפטיים וחידושים בדיני פסילה וערעור** מקרה זה נסוב סביב המורכבות הפרוצדורלית של הגשת ערעורים על החלטות שיפוטיות הקשורות לפסילה, במיוחד במסגרת חוק בתי המשפט, ומשמעות העמידה בדרישות החוק שנקבעו כדי שערעורים כאלה יהיו תקפים. **I. עקרונות משפטיים בסיסיים** 1. **קיומה של החלטת פסילה כתנאי מוקדם לערעור** - *הבהרה משפטית:* בתי המשפט קבעו בעקביות כי ערעור הקשור לפסילה אינו יכול לעמוד אלא אם כן התקבלה החלטה מפורשת בדבר פסילת שופט. - *פסיקה תומכת:* - שירביט חברה לביטוח בע"מ נ' שושן (ע"א 3156/06): הדגיש כי החלטה חייבת להיות כרוכה בפסילת עצמו או בדחיית בקשת פסילה, כדי לבסס בסיס לערעור. - צ'רני נ. מדינת ישראל (ע"א 7412/02): חיזק את הצורך בהחלטת פסילה מפורשת. - פסקי דין מאוחרים יותר (ליולקו, משעל, מח'לוף) חיזקו עיקרון זה, וגיבשו אותו כדרישה פרוצדורלית מרכזית. 2. **היקף החלטות הפסילה ומצבים שאינם מזכים** - החלטות שאינן מתייחסות במפורש לתנאי הפסילה או שאינן כרוכות במפורש בבקשת פסילה בהתאם להוראות החוק הרלוונטיות אינן נחשבות להחלטות תקפות שניתן לערער עליהן. - לדוגמה, החלטות על העברות מנהליות או צווי ניהול תיקים, כגון העברת תיק לחבר מושבעים אחר או התאמות פרוצדורליות, אינן מהוות החלטות פסילה אלא אם כן הן מנוסחות במפורש ככאלה. 3. **מעמדם המשפטי של צווים פרוצדורליים בהיעדר תנאי פסילה** - צווים שאינם נוגעים במישרין או נוגעים לקריטריונים לפסילה אינם ניתנים לערעור לפי סעיף 77א(ג) לחוק בתי המשפט, המסדיר ערעורים על החלטות הקשורות לפסילה. **השני. חידושים והבהרות משפטיות** - **הכרה במגבלות של צווים פרוצדורליים בהקשר של פסילה** - הפסיקה מבהירה כי לא כל ההחלטות הפרוצדורליות, גם אם הן משפיעות על המקרה, נחשבות להחלטות פסילה הניתנות לערעור. - הבחנה זו משמעותית מכיוון שהיא מגדירה את היקף הערעור ומונעת ערעורים לא מוצדקים על סמך החלטות פרוצדורליות שאינן עומדות בקריטריונים הסטטוטוריים לפסילה. - **הבחנה בין מסגרות משפט פלילי ואזרחי** - המקרה מתייחס לפסק דין עווידא, שהבחין בין צווים פרוצדורליים במשפט הפלילי, כגון העברות המבוססות על הוראות חוק ספציפיות (למשל, סעיף 143א(ה) לחוק סדר הדין הפלילי), לבין צווי העברה או צווים פרוצדורליים אחרים שאינם מעוגנים בדיני פסילה. - ההבהרה של הנשיא גרוניס מדגישה כי רק בקשות המנוסחות במפורש כבקשות פסילה זכאיות לערעור, בעוד שאחרות, גם אם קשורות להעברת תיקים או לשינויים פרוצדורליים, אינן נופלות בתחום זה. **השלישי. יישום למקרה הנוכחי** - ההחלטה הנבדקת לא התייחסה במפורש לבקשת פסילה או כללה החלטת פסילה פורמלית; זה היה כרוך רק בעניין פרוצדורלי (למשל, בקשה לשנות את מועדי הדיון או להעביר את התיק לחבר מושבעים אחר). - היעדר התייחסות לחוק הפסילה או לתנאים הנדרשים לפסילה מדגיש כי פסק הדין היה פרוצדורלי ולא פסילה כשלעצמה. - לפיכך, על פי הפסיקה המקובלת, לא ניתן לבסס את הערעור על ההחלטה הנוכחית, בהתאם לעקרונות שנוסחו בתקדימים המצוטטים. **הרביעי. מסקנה** מקרה זה מדגיש ומחזק את העיקרון לפיו **רק החלטות המתקבלות במפורש במסגרת חוק הפסילה - דהיינו, החלטות שבהן שופט פוסל את עצמו או דוחה בקשת פסילה - ניתנות לערעור לפי סעיף 77א(ג) לחוק בתי המשפט**. בתי המשפט מבהירים במפורש כי צווים פרוצדורליים המנותקים מההקשר ומתנאי הפסילה הם מחוץ לתחום הערעור, ובכך שומרים על שלמות ובהירות המסגרת הפרוצדורלית המסדירה פסילה שיפוטית וערעורים. **עקרונות משפטיים מודגשים:** - הדרישה המחמירה כי ערעור על פסילה יהיה מותר רק אם הוא מבוסס על החלטת פסילה ספציפית. - הפרדה בין צווים פרוצדורליים הקשורים לניהול תיקים לבין החלטות פסילה. - החידוש השיפוטי של הבהרת היקף הערעור בנוגע להעברת תיקים וצווים פרוצדורליים, שאושר מחדש באמצעות התייחסות לפרשת עווידה והוראות חקיקה. ניתוח זה מגבש את הגישה המשפטית השומרת על בהירות פרוצדורלית ומונעת ערעורים בלתי מוצדקים על סמך צווים שאינם פוסלים, תוך שמירה על שלמות ההליך השיפוטי.