פש"ר 58026-10-13

תקציר

תקנות סדר הדין האזרחי קובעות כי בתי המשפט אינם נדרשים לדון בטענות בדבר אינטרסים באשראי מובטח אם שני הצדדים אינם חולקים על כך; בית המשפט לא יפגע בזכויותיו של הזכאי הנובעות מהחובה נשוא ההערה. סעיף 6(א) לחוק המשכון, התשכ"ז-1967, קובע כי חייב רשאי לשעבד נכס משועבד ללא רשות מהנושה, אך נושים עוקבים אינם יכולים לפרוע את המשכון עד לסילוק המשכון הקודם. שאלת בטלותו של משכון שנעשה בניגוד להסכם משכון קודם נדונה בבתי משפט שונים ותוצאותיה שונות. בתחילה, בתי המשפט בישראל נטו לבטל התחייבויות כאלה לחלוטין. עם זאת, בעניין ג'ני נכסים קבע שופט כי יש לפסול משכון שני רק במערכת היחסים שבין בעלי המשכון הראשון והשני, ולא כלפי צדדים שלישיים. בית המשפט העליון דן בסוגיה זו בפרשת לוי והעדיף את גישת הבטלות היחסית, בקובעו כי תכליתו של סעיף 6(א) היא להגן על בעל המשכון הראשון. בית המשפט קבע כי המשכון השני תקף כנגד החייב גם אם הוא פוגע בזכויותיו של בעל המשכון הראשון, אלא אם האחרון מתנגד. עוד ציין בית המשפט כי החלטתו אינה מתייחסת לתרחישים הנוגעים לנושים אחרים. מאוחר יותר קבע בית המשפט המחוזי בעניין שיווק ביצים כי העקרונות בעניין לוי צריכים לחול על סכסוכים בין נושה לבין בעל משכון שני, ובכך חיזק את התפיסה כי בטלות מוחלטת נעדרת בסיס מוצק בדין. בית המשפט הציע כי בטלות מוחלטת עשויה להיות ראויה כאשר מדובר בטענות להברחת נכסים, העדפת נושים או חוסר תום לב, אך נסיבות אלה לא התקיימו במקרה דנן. במקרה דנן, בית המשפט מצדד במשיב. בקשת המנהל המיוחד להכריז על המשיב כנושה רגיל נדחית, שכן חלה גישת הבטלות היחסית, והסכם המשכון הקודם מגן על המשיב. יתר על כן, תום ליבו של המשיב והיעדר פעולות מטעות או דעות קדומות של הנושים במערכת היחסים שבין המשיב לנושים הרגילים נותנים תוקף למשכון השני. החלטת בית המשפט מושפעת גם מאדישותו של הבנק – בעל המשכון הראשון – כלפי המשכון השני.