בר"ש 4110/15

תקציר

התיק סובב סביב ערעור על פסק דין של בית המשפט המחוזי בירושלים בעניין משמעתי של עורך דין, שהורשע ברשלנות מקצועית ובהפרת חובות אמונים כלפי מרשו. ייצוגו של עורך הדין את מרשו בתביעת נזיקין בעקבות תאונת דרכים הביא לכך שבית משפט אזרחי חייב אותו לשלם פיצויים בגין טיפול רשלני בתיק. בעקבות זאת הועמד עורך הדין לדין משמעתי על ידי לשכת עורכי הדין, שהסתיים בצו השעיה של 30 חודשים. על ההשעיה הוגש ערעור לבית הדין הארצי למשמעת של לשכת עורכי הדין, שהפחית את העונש לשישה חודשים. עם זאת, בית המשפט המחוזי בירושלים הפך את החלטת בית הדין הארצי למשמעת והחזיר את ההשעיה המקורית ל-30 חודשים. לאחר מכן ביקש עורך הדין רשות לערער על החלטה זו לערכאה גבוהה יותר, אך בקשתו נדחתה. דחיית בקשת רשות הערעור על ידי בית המשפט העליון מתבססת על כך שהמקרה אינו מציג נסיבות חריגות או מעורר שאלות משפטיות משמעותיות המצדיקות דגירה נוספת. בית המשפט עומד מאחורי פסק דינו של בית המשפט המחוזי, תוך הכרה בעברו המשמעתי של עורך הדין ובצורך בענישה מרתיעה. השופט גם מדגיש את החשיבות של אי התערבות בהליך המשמעתי של מקצוע עריכת הדין ומביע תקווה כי עורך הדין ילמד מטעויותיו. דחייה גורפת זו מסיימת למעשה את ניסיונותיו של עורך הדין לערער על צו ההשעיה, ובכך מסיימת את ההליך המשפטי הארוך.