עמ"ש 949-03-23

תקציר

התיק נסוב סביב ערעור על פסק דין של בית המשפט לענייני משפחה שדחה את טענותיה של המערערת בדבר זכויות משותפות בבית מגורים ובשני עסקים הרשומים על שם בעלה לשעבר, בהתבסס על הסכם ממון עליו חתמו טרם נישואיהם. הסכם זה, שאושר על ידי רשות רבנית, קבע כי כל הנכסים או השיפורים הרשומים על שם צד אחד נשארים בבעלותו בלבד, למעט זכויות משותפות. המערערת טענה לזכויות בחברות ובבית המגורים, תוך שהיא מציינת את השתתפותה בעסק ואת תשלומי המשכנתא המשותפים. עם זאת, בית המשפט אישר את הסכם הממון, וקבע כי הוא מחייב אלא אם כן נעשה תיקון בכתב ובאישור בית המשפט. ראיות המערערת לא הוכיחו שינוי בעלות, כוונה או התעלמות מההסכם במהלך נישואיהם. נקבע כי בית המגורים מומן בעיקרו על ידי המשיב ומשפחתו, למרות תשלומי משכנתא משותפים אשר נפרעו באמצעות הכנסותיו משכירות. בית המשפט דחה את טענות המערערת בשל תנאיו הברורים של ההסכם והיעדר כוונות בעלות משותפת מתועדות, אם כי נעתר לערעור חלקי בעניין הזכויות הסוציאליות, שהיו אמורות להתחלק שווה בשווה. בית המשפט גם ויתר על דמי שימוש למערערת, והתיר לה לפנות את בית המגורים בתוך חמישה חודשים. פסק הדין הדגיש את עמידותם של הסכמי ממון והפעיל שיקולים שוויוניים בנסיבות הספציפיות.